מתישהו, באחד הימים האחרונים, נפל האסימון לשירלי. היא נשארת ברמבם. האמת שהיא עדיין חושבת שהיא עוד תגיעה לביקור בבית, לפחות לפני הלידה. הרופא כבר הפסיק להגיד לה שיש לה סיכוי להשתחרר מחר. הוא פשוט בודק, אם אין שינוי - אז אין.
בינתיים הצלחתי לקרב את אלה לשגרה. בבוקר אני מביא אותה לגן, אחה"צ היא מבלה עם הסבים או איתי. כשאפשר היא מגיעה לבקר את אמא, רצוי בלי העמוד של העירוי כי הוא מפחיד. כנראה שלילד קטן יש יותר הבנה מלמבוגר, ילד פוחד מהעירוי בגלל מה שזה אומר, מבוגר מזלזל בעירוי וסובל. בערב יש אוכל, אמבטיה ושינה. לפעמים אלה מגיעה ישנה לאמבטיה, אין כמו דולפין מנגן וחזיר משפריץ כדי להעיר אותה.
הבעיה הראשית שלי כרגע היא איך מסבירים לאלה שאמא תחזור עם האח שלה? היא בסך הכל ילדה קטנה, התקשורת איתה היא עדיין במשפטים לא מורכבים. פתאום צריך להסביר מה זה אח. לפחות את ההסבר של מאיפה הוא בא נוכל לדחות, אבל זה ההסבר הקל.
יש בעיה בנקודה של להסביר כאשר אין תקשורת מלאה. זה שאלה מבינה שאסור לגעת בתנור, לא אומר שהיא לא נוגעת בו. היא בודקת את העירנות שלנו ככה. ברגע שיהיה אפשר להסביר לה שלא נוגעים בתנור, היא תוכל לגעת בו כשהוא לא חם.
לבינתיים אפשר להתנחם בעובדה שהיא למדה ללטף את רומי. גם להביא לרומי דברים בשביל להוציא את סבא, אבל זה כבר סופר. ההמשך, שהגיע אחרי יומיים, הוא שהיא "יצאה" עם רומי לסיבוב. הסיבוב אמנם לא כלל יציאה החוצה, אבל אלה הייתה האחראית הבלעדית להשמת הרצועה על רומי (עם קצת עזרה מסבא) ואח"כ להחזיק את הרצועה וללכת כמו ברווז גאה. במקרה שלה זה ברווזה גאה, אבל לא מתעסקים בקטנות.
עכשיו נותר לנו רק לחכות. כמה זמן? גם אלוהים לא יודע, הוא בחופשת מחלה. הוא ראה איך מתנהג "עם סגולה" ומנסה להתפטר לפני שיאשימו גם אותו.
מתברר ש-24 שעות הן 1440 דקות או 86400 שניות, ושניות יכולות להיום מאווווד ארוכות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה