מפורסם קצת באיחור, שירלי בינתיים חזרה הביתה, אבל רלוונטי בכל זאת.
המשך הימים המשוגעים. שירלי עדיין ברמבם, עדיין עם צירים ועדיין עם צ'ומפי בפנים. אלה מטיילת לסבים לרוב, לרמבם לפעמים ולבית לשינה ולשבתות.
ההגדרה של מנוחה השתנתה קלות, פעם רביצה בספה הייתה התענוג של סוף היום. תוספת של קפה או תה ליד הייתה חגיגה. היום, שעה של שיחה ללא הפרעות בתוך בית-חולים נחשב להישג, אפילו רבע-שעה.
בימים בהם ההוריקן הקטן מבקר ברמבם זה בלתי-ניתן לביצוע. הוריקן קטן ופעיל רץ לו ממיטה למיטה, בגיל שלה זה מותר. מדי פעם יש נפילה, החלקות וסתם שאגות קרב יפניות. משום מה למרות כל הבעיות שיש בלהביא הוריקן, זה עדיין חסר כשהיא לא נמצאת. אמנם אפשר לדבר, הכוונה היא ליותר משני משפטים ברצף, אבל החוסר מורגש. חסר גם הכלבלב, שמסיבות ברורות לא יכול להגיע.
מן הצד השני עומדת הלידה, מן נקודה בזמן שאחריה הכל משתנה. בלידה של אלה, לא ידענו למה לצפות. התוכניות התרסקו כמו מגדל קלפים ברעידת אדמה, עד היום לא מוצאים את כל השברים. בלידה של צ'ומפי, הכל שונה. תרגום - אין לנו מושג קלוש מה הולך להיות.
בינתיים, זה נראה ששירלי עושה חיפוש יסודי של תופעות שלא יהיו מוכרות לצוות הרפואי. היא עוברת עליהן אחת-אחת, ביסודיות ותוך וידוא שיגלגלו עיניים ויחפשו איך לטפל בה. נכון לכרגע הטיפול הוא באמצעות המשפט: "נבדוק שוב מחר." מכות עם אלת בייסבול על הראש כל 30 שניות פחות משגעות ממשפט כזה. מצד שני, הוא נכון.
סידור הבית, אותו דבר שמוגדר כמכשיר עינוי מבית היוצר של השב"כ, הושאר לי. לפחות הצלחתי, במאמצים אדירים, לחלץ ממנה מה היא רוצה. למי שתוהה, זה לא פשוט לעשייה כשהדרישות משתנות בהתאם לתנועת הפה. ליתר ביטחון, גם היום יש שינויי דרישות, בהתאם לשינוי בעומס החום ותפריט ארוחת הבוקר / צהריים / ערב.
במקביל לסידור הדאגה לסדר שירלי מנסה גם לדאוג לאלה. צריך להגיע לרופא לבדוק אותה, צריך לשמוע מה קורה לה בגן וצריך סתם לשגע אותה. הילדה משתגעת באמת, למרות שפה הסיבה היא שהסבים החזיקו אותה ערה עד 22:00. הרחבתי קצת את הגדרת העירות, מתישהו היא כבר הייתה זומבי. כמות הנפילות שהיא עשתה בשעתיים היא מדהימה. רק באמבטיה היא זכתה (או זיכתה אותנו) במעט עדנה, משהו במים גרם לה להישאר ערה. מייד לאחר מכן, חזרה לשינה. עד שהגענו הביתה, כבר היה ברור שהיום מבחינתה נגמר.
בבוקר היא קמה ישנונית מהרגיל, צפוי, אך בעייתי כמעה. בגן כבר מכירים אותה טוב, אסור לתת לה לישון בבוקר, אחרת היא תעשה השקמה לכל הגן בצהריים.
אלה מתעוררת בדרך מעניינת, קצת תנועות ימינה-שמאלה, ישיבה, עמידה וצעקות שיבואו לחלץ אותה מהכלוב. בשלב הצעקות היא מניחה שצריך להעיר מתים, או לפחות את אמא, בכדי שיעזרו להעיר את אבא. רומי כבר מזמן התרגלה, היא לא מתרגשת מצעקות השקמה, רק מצעקות של מצוקה אמיתית.
בהמשך היום היה לאלה מעט חום. טופל באקמול ושינה, אקמול למבוגרים ושינה כי היא הייתה זקוקה לה. כמו ילדה טובה אלה ניצלה את שנת האחרי-צהריים טוב, למטרת "לא להירדם בלילה". המטרה הקדושה הושגה, לקח לה חצי-שעה להירדם. בבוקר היא התעוררה מוקדם בגלל המטרה הקדושה, ב-6:30 שמעתי את סרנדת האוכל. זה בערך חצי שעה לפני הזמן הנכון ביום חול, בימי שבת - לא יודע, אין שעון יד והשעון על הקיר עומד על 4:45 כי שכחתי להחליף סוללה. היא תוחלף לקראת סוף השנה, האזרחית, לא העברית, בכל זאת אנחנו בספטמבר.
עד סוף השבוע היא הספיקה לעשות שידור חוזר. שינה מאוחרת, חום ביום אחרי, אבל בלי אקמולי. הפעם הייתי באזור ע"מ למנוע דחיפת תרופות מיותרות. דחיפת תרופות מיותרות הינה תופעה מוכרת של הסבים, חושבים שאקמול נלחם בוירוס או לפחות בשכן. אחרת אין הסבר לשימוש שנעשה בו בישראל. בצורה שמאוד הפתיעה את הסבים, שינה פותרת בעיית עייפות.
הסינים מקללים: "שתחיה בזמנים מעניינים." כנראה שהסינים הם משעממים. המצב כרגע אולי מאתגר, בטוח שהוא מעניין ואפילו יותר בטוח, אני לא מתגעגע לזמני השקט שהיו. אני מחכה לזמנים הנחמדים שיהיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה