בזמן האחרון אנחנו מתעסקים באירוע לשביט, הברית הייתה בבית, העדפנו שלא הרבה אנשים יעזרו לנו להתעלף. מכל ההתעסקות ברשימות, מעבר על הטלפונים ומעבר על הזיכרון של ההורים, עלתה נקודה מעניינת.
הזמנה שאני אבצע בפייסבוק, כן היא בוצעה / תבוצע בזמן הקרוב, תגיעה לאנשים שאני באמת אשמח לראות. אני מסתכל על הרשימה של החברים בפייסבוק, ובאמת, כל אחד שם מוכר לי. הכוונה היא לא "מוכר לי בצורה אמורפית" כי הוא חבר של חבר וכו'. הכוונה היא שכל אחד שם הוא באמת מישהו שאם אני יוצא עם הכלב לסיבוב ורואה אותו, אז הכלב ילמד מה זה נקרא "להתאפק" ואני כנראה אחטוף צעקות אחר כך על "למה לוקח שעה להוציא כלב לשירותים."
זה לא היה אמור להפליא אותי. אלא, כרגיל, שכל העיתונים מלאים בסיפורים על איך הפייסבוק מנוצל למטרות "הכרת" אנשים לא מוכרים. בנוסף, כשאני מסתכל על פרופיל של כל מיני אנשים (אני לא אפרט מי) ושואל: "מי זה?" אני מקבל תשובות מהסוג של: "הוא/היא הציע/ה לי חברות..." המילה "לא" אינה קיימת במילון יותר. במילון הפייסבוק היא באמת לא קיימת, מי שמתייחס ל"התעלם" בתור "לא", מגיע לו.
רק עוד מילה אחת בנושא האבטחה של פייסבוק. מי שמתייחס לזה כמשהו מאובטח, יכול לתפור פרוסות של גבינה צהובה לאפוד נגד כדורים. השכפ"צ מהגבינה אולי מסוגל לעצור משהו, האבטחה של פייסבוק היא כמו צוללת פולנית. "איך מטביעים צוללת פולנית? דופקים על הדלת ומחכים שייפתחו."
עוד דבר מעניין שההכנות הראו לנו, הוא חוסר היכולת לדבר בטלפון. הבעיה היא לא נובעת ממגבלה פיזית ובטח שלא טכנית. זה רק בגלל שיש הוריקן קטן שרץ אצלנו בבית, משמיע שאגות קרב אינדיאניות לעת רעב ומחליף מיקום לכל כלי המטבח (דרך המים של הכלב...) בכל רגע פנוי. בצורה מפתיע למדי, כמעט לכל החברים שלנו יש משהו דומה בבית. חלקם כבר יותר גדולים, משמע פחות מסוכנים. חלקם יותר קטנים, אומר פחות ערים. חלקם באותו מצב - בשעה 21:00 ההורים מושכבים למיטה בעוד ההוריקן רץ בבית.
תוספת קטנה לגבי הוריקן. ההוריקן שלנו יודע לאכול קלמנטינות - זה לא מיוחד.
להוריקן שלנו הייתה רק הברקה, אוכלים את הקלמנטינה כמו תפוח. הטעות הייתה לתת לה לעלות לרכב עם קלמנטינה קטנה ביד. חשבנו "מה כבר היא תעשה, הקליפה ממילא מרה". מתברר שלא מספיק מרה. לקלמנטינה בשלה יש קליפה דקה שכבר לא ממש מרירה. בנוסף, נגיעה בפלחים "מפוצצת" אותם כך שמיץ מתוק מערבב עם המרירות. חשוב לציין שניתוח מושכל זה נעשה כפוסט-מורתם, נכון לכרגע, חצי קלנטינה נמצאת ברכב, החצי השני עושה את דרכו לחיתול תוך מעבר בנקודות חשובות במערכת העיכול של אלה.
מכל ההסבר על ההוריקן נובע שיותר מ-3 טלפונים ביום, לא ניתן לעשות. אנחנו לא נגיע למצב שהיה בסיפמסונים שעונים על מכתב של מארג' אחרי 30 שנה, אבל זה רק בגלל שימוש בטכנולוגיה "חדישה" - SMS. הסמס הוא המציל של הורים, "הנה הפרטים, אם צריך עוד משהו סמס" הפך לשיחה תקנית. זה אולי קצת פחות נוח לשיחה, אבל זה משאיר את החופש לתפוס את ההוריקן הביתי לפני שהוא עושה "חביתה בתוך מכונת הכביסה" בשיתוף עם הכלבלב.
מילה לסיום: אתם מוזמנים, ההזמנה כאמור גם בפייסבוק. בתקווה שלפחות את המינימום האפשרי נגיד בטלפון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה