רופא עיניים

אתמול הייתה לשביט בדיקת עיניים. בדיקה סטנדרטית של גיל חצי שנה (שנעשתה ב-8 חודשים), בדיוק כמו שאלה עברה.
טוב, כמעט כמו שאלה עברה. מתברר שאלה "חטפה" תוספת ששביט יעשה בגיל שנה וחצי. למה התוספת? בגלל שהיא הקדימה בכמה ימים. מתברר שפגים נבדקים הרבה יותר רק בגלל האפשרות לבעייה. אנחנו ראינו זאת ברמבם, אבל לא ידענו שזה ממשיך לאורך כל השנה הראשונה.
שביט עבר את הבדיקה בהצלחה וחזר לישון בדרך הביתה. אלה נתנה לבדיקה לעבור ע"י העברת 2 עוגיות מהיד לבטן, עם מעט שאריות על החולצה שלי. בסך הכל ביקור די מוצלח אצל הרופא.
בדרך הביתה צריך עצירה לקניות. צריך, אז עוצרים. הפעם שביט הגיע לקניות. בגלל שהוא עדיין לא יושב, צריך סל. ממילא רצינו מספר מצומצם של דברים, רק להשלים מלאי.
התגובה לשביט הייתה פשוטה: "מי זה?" אחרי שהתברר שהוא האח הקטן, זה שלרוב נשאר בבית, נשאלה השאלה הקריטית "בן כמה הוא?"
התברר לי שתינוק בן 8 חודשים הוא כל דבר בין 4 חודשים לשנתיים.
לאחר התבוננות מעמיקה בכל האזור, שביט ביצע התבוננות לא פחות מעמיקה בקופה. בסוף החשבון הקופאית העירה לי שהוא שקט ביחס לאחותו, למען האמת, גם אזעקה שקטה ביחס לאחותו. שביט נתן מבט שלום על הסופר וחזרנו לרכב למצוא שתיים ישנות (אחת לא מודה והשנייה עדיין לא מדברת מספיק).
בדרך מהסופר לבית שביט פטפט עם עצמו, בטח סיפר על כל החוויות שהוא עבר. בבית לאחר מקלחת ואוכל הוא עבר לשינה.
כך, ביקור אחד אצל הרופא, הרדים לנו את הקטנטנים ללילה שלם. בבוקר שניהם קמו רעננים ומלאי מרץ.
אולי צריך לבקר אצל הרופא לעיתים יותר תכופות...