שבת אחת.
שני פושעים קטנים.
שלושה תחמנים דורשי ת'שומי.
ארבעה נפשות לפי חשבון המים.
חמישה נפשות לפי המציאות.
השבת התחילה בשאגת הקרב הידועה: "אבא - פיפי". לרוב זה הסימן של "אכלת אותה" כי כבר מאוחר מדי, גם הפעם זה היה כך.
סדין הוחלף, חיתול הוחלף, תחתונים הלכו לכביסה ולאחר מרדף קצר הזוג החדש היה על הילדה.
אחרי נגלת ארוחות קלה (2 בקבוקים לבנים) חזרנו למיטות. עד כדי שביט בלול כי הוא לא אוהב לישון. כשעה לאחר-מכן התחילו ציוצים נוספים מחדר הילדים, ציוצי תגובה מהסלון ומרפקים מהמיטה. כידוע, גברת אינה אלימה, לכן המיטה אחראית למרפקים, הבעיטות והמכות שאותן לא מקבלים.
"שכנוע חלום" והיא החליטה לעשות משהו. לא יודע מה, המשכתי לנמנם. חצי-שעה לאחר-מכן אלה מגיעה אלי, עם ספר ונעליים. שניהם נזרקו למיטה, כנראה צריך לקרוא בנעליים לפי הריח ואת הספר להפוך לשטיח. תוך דקה נוסף משפט המפתח: "פיפי" לחגיגה ושלולית לרצפה. מתברר שילדה בת שנתיים יודעת את כוחו של ה"פיפי". כל פעם שהיא לא קיבלה את מבוקשה, היא השאירה שלולית קטנטנה.
ארוחת עשר מהירה של פירות, את הפרות שמרנו לצהריים. אלה - אפרסק, שביט גרבר, אני אפרסק נוסף, שירלי ורומי - טיול. כפי שניתן לתאר, שני כיסאות לתינוקות הפכו את המטבח לבית-תינוקות מופתי. בפועל, הרצפה הפכה למשהו מעט דביק אותו היה צריך לנגב כמעט מייד, החיתולים שינו צבע והקפה של הבוקר הפך ל"אייס קפה" - כרגיל.
שירלי החליטה על פרות לצהריים. פרות בצורת בולונז, בלי הפרמזן עקב הבלגן בבית. למען האמת, פשוט שכחנו להוציא אותו מהמקרר. תוך מספר דקות התחילו הריחות, רומי התכרבלה בצד ע"מ לא לשטוף את הרצפה בריר. אלה התחילה להשתגע מעט בגלל הריח ונשלחה לשלאף-שטונדה של 5 שעות (פשוט חיכינו שתתעורר). שביט שאף ונהנה עד שהחליט לצאת לנמנום קצר ולהתעורר בדיוק כשהתבשיל מוכן.
שביט, גבר-גבר, טרף כמות יפה של פתיתים בבולונז, קינח במעט מים וכששירלי הרימה אותו חזרה למשחקים, תקע גרפס עסיסי. כאמור, גבר לדוגמה. רק חסרה הבירה.
לנו ולאלה חיכה הספגטי. אנחנו טרפנו אותו במהירות, נסיון העבר אומר שילדים מתעוררים 2 דקות אחרי שמתחילים לאכול. אלה התעוררה, שאגה את קריאת הקרב המפורסמת: "פיפי" וחיכתה במיטה. שם גם חיכה לנו סדין מלוכלך נוסף.
אחרי הנקיונות, אלה התיישבה לאכול. ספגטי בבולונז, קצוץ דק ע"מ שיהיה לה קל. אחרי מעט נסיונות עם הכפית היא הבינה את הרעיון, כפית בשמאל ויד ימין לעזרה. מעט לאחר-מכן, יד ימין לאוכל והכפית בשמאל לנפנוף - מנגל בכאילו. עד סוף הארוחה כבר התברר, אלה הפכה ל"אזור מוכה אסון". פה אדמדם, ידיים מטונפות (החלק שלא נוקה על שביט או אמא) ורעש בלתי נסבל. את האוכל סיימנו במקלחת.
אחרי שאלה גמרה עם שלב הוכחת השובבות, הגיע תורו של שביט. הבחור אמנם רק זוחל, אבל הוא מצא פטנט חדש, התהפכות. בכדי להוכיח שהוא הבין את הטריק, הוא ביצע אותו בשלב שבין החיתול המטונף לנקי. לפחות הוא לא חשב שצריך "תוספות" לחיתול.
לגרנד פינלה אלה עשתה שלולית קטנה. היום היא אומרת על זה (א)יכסה, זה להבדיל מ-(א)יכסה גדולה. מייד לקחתי אותה לשירותים, זה מונע מהשלולית להפוך לגדולה. מה שלא עלה לי בראש זה לבדוק איפה שביט. הוא היה ליד. שביט, שלמד לזחול מהר, רודף אחרי אנשים ובראשם אלה, לכל מקום. זה אומר, גם לשירותים וגם דרך שלוליות קטנות. בשלב זה החלפנו בגדים לשני הפושעים.
בסוף היום, שני ההורים התמוטטו להם למיטה, עם כוס קפה כמובן.
אוי, לא נעים. אני רגילה לשלוליות האלה....בשבילי זה כבר כמו משחקי ילדים. רמים, מחליפים, חוזרים לישון וחוזר חלילה.
השבמחק