2 הקטנטנים, בפיג׳מות מוכנסים למיטות ואני מקווה לטוב. שירלי מקווה לטוב מצד בלונדי, הכלבלב החדש, אבל במרחק של כ-30 קילומטר מכאן. זה היה מבטיח, לפחות בשלב הראשון. הילדים נכנסו למיטות, שמיכות לכיסוי, משתיקי קול לפיות ודממה.
פתאום, דלת נפתחת בעדינות. אלה בפיג׳מה מזכירה שלא עשיתי לה נקניק. מה שנכון - נכון, מיד שלחתי אותה לשירותים (ליתר ביטחון) וכיסיתי אותה כמו נקניק, שביט בדרך קיבל שוב פעם כיסוי. אני עדיין לא יודע למה שביט רוצה שיכסו אותו, עוד לפני שהדלת נסגרת הוא מגלגל את השמיכה ועושה ממנה כרית.
עוד מספר דקות עוברות, רחש קל, ילד מציץ מהדלת ומיד בורח פנימה. כמה לחשושים, הברור מהם הוא ״אלה״ מלווה ב״לולי״, בקולו של שביט. לחשושים נוספים ושקט שוב פעם יורד על הבית. הילדים כבר יודעים, ברגע שתתחיל טיילת הדלת תיסגר. החימום עובד ממילא בכל הבית.
ככה נראה ערב טיפוסי בשבוע האחרון. איפה שהו בדרך נכנסת גם השיחה לאמא, לרוב היא מסתיימת מהר עקב הבלגן ששני הילדים עושים, מיטה, מיטה, מקפצה, ספה וצחוק מתגלגל בכל הבית.
לכבוד סוף השבוע קפצנו לבקר את אמא ובלונדי בבית-עובד. בדרך גם ברחנו מהתקלה שגרמה להשבתה של המעלית בבית (קומה 13 ללא מעלית זה סיוט) - תוצר לוואי של בניין לא גמור וסופה כן חזקה.
בבית-עובד הילדים הוכיחו את יכולותיהם, ראשית בניהול סדר הישיבה - ע״י אלה. מייד לאחר-מכן שביט דאג להסבר של מה הוא רוצה ומה לא, ללא הגיית מילה אחת כפי שצריך, יכולת מדהימה שקיימת רק אצל הצרפתים. לסיום, אחרי שסיימנו לאכול, ואת העוגה, ואת הקפה, ואת התה, ואת הקפה השני, ו... השכבנו את הילדים לישון, אנחנו הצטרפנו לשינה במיטה ליד. איך שנכבה האור התחילו הפטפוטים, הסברים מגוונים למה שקרה היום, מחר ובכלל ברומו של עולם. תוכנית בידור שלמה שנוהלה בין המזרנים שעל הרצפה. במשך חצי שעה שמענו שיחה קולחת שרק חצייה מובן, כולי תקווה שבלונדי ישנה, לפחות היא לא השמיעה את קולה.
התקלה במעלית תוקנה ביום ראשון, מה שאומר שהספקנו לבלות בעלייה וירידה של כל הבניין פעם נוספת. ביום ראשון אחרי הגן, שזה אומר שהספקתי לטפס מעלה-מטה עוד פעם או שתיים, אלה ללא טיפת בושה מבקשת שנעלה שוב במדרגות. מזל שאני לקחתי אותם מהגן, הסבים לא היו שורדים טיפוס כזה. אצל אבא זה נגמר בצורה יותר פשוטה: ״נראה לך??? למעלית! מיד!!!״ ותוך מספר שניות ומספר הרבה יותר גדול של תיפופי רגליים שני הברדקיסטים היו מול המעלית, מתפללים לאלוהי המעלית או לעובדי חברת חשמל שהיא תגיע.
רק מילה קטנה לסיום, בלונדי תגיעה הביתה מחר, בליווי קרציה גדולה שאני נשוי לה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה