עד שיחסלו את כל מלאי התחמושת האדיר שיש בעזה ואם כל עודפי התחמושת שיש בצהל יהרגו ויפצעו הרבה אנשים, רובם פלשתינאים. האשמה מונחת כאן בצורה אירונית על ישראל, או יותר נכון, הרצון של ישראל להישאר בשגרה. חמאס, שוב כמו ילד קטן, לא תכנן לטווח הארוך. ברור לחלוטין שה״עימות״ הוא ערך מקודש, אין מטרה להפסיקו, הפסקות האש הינן זמן להתארגנות מחדש. בנוסף, כמו ילד קטן, קשה לקשר מעשה לתוצאות.
בגזרה הביתית גם יש לנו ילדים קטנים, מהסוג המחונך, אבל עדיין קטנים. אלה, בפרץ יצירתיות, החליטה להביא צעצועים לאמבטיה. מה שהיא לא הבינה מראש הוא מה מתאים לאמבטיה. כלי האוכל (מה לעזאזל אוכלים באמבטיה? היא לא הצטרפה לחמאס אז התשובה הראשונה פסולה) מפלסטיק, לא סבלו שום נזק אמיתי. כדור ספוג, זיהיתי שזה ספוג ולא פלסטיק בשלב בו ניסיתי לשלות אותו מהמים, הוא היה כבד, עדיין בגדר מתאים לאמבטיה. צעצועי האמבטיה, אני מקווה שהם מתאימים, למרות שהם מסין. ובובה! בובה מבד! בובה שאלה מאד אהבה, עכשיו כנראה שכבר לא תהיה לה הבובה. להבדיל מהחמאס, אלה לומדת מהשטויות שהיא עושה. כנראה שזו הבובה האחרונה שתלך בדרך זו.
בעוד שהחמאס משליך טילי-טילים על ישראל, שגורמים לתאונות דרכים בעיקר, אנחנו בשגרה. הגנים מתפקדים, גן השעשועים ליד הבית הפך למקום מועדף עליהם, כנראה שבזכות העובדה שגם ילדי השכנים מגיעים לשם.
שביט, האח הקטן של אלה, הוא ילד הצעצוע האידיאלי. אפשר לקחת אותו על הידיים, לעזור לו לטפס על מתקנים ולנסות להבין מה הוא אומר. בקיצור חלום של כל ילדה קטנה. עוד דבר חשוב לגביו: הוא מוצק, רוב המכות שהוא מקבל הוא לא מרגיש, אבל הוא נורא בוכה אם הוא קלט שהוא קיבל מכה. זה יותר כי ככה אמורים לעשות מאשר כי כואב לו.
אחרי שבועיים של מלחמה, ביבי הבין שאין לו ברירה, נכנסים לעזה. מה שלא ברור זה איך יוצאים משם. זה מתחיל להידמות למצב בו נפגשים בכלב תוקפן, אין ברירה צריך להראות מי חזק יותר, אבל גם להישאר במקום בכדי להוכיח זאת שקול להפסד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה