הבעיה הראשונה בחופש היא טרמיטים. מתברר ששני ילדים קטנים מוכנים לתת לאבא לישון עד ארוחת הבוקר, בדיוק של שנייה. ההקפצה מהמיטה הייתה לתוך זעקות הרעב שלהם, בפועל הם לא אכלו מרגע ההליכה למיטה. לפי הזעקות ניתן היה לחשוב שהם כבר שבוע לא ראו אוכל ומונחת לפניהם קערת גלידה. אחרי נבירה מהירה במקרר נמצאה קופסת פסטה ומעט רוטב, ובא לציון שקט עד לאמבטיה.
האמבטיה... מספר דקות אחרי האוכל לקחתי שני אינדיאנים לאמבטיה תוך הסבר שהם לא נוגעים ביותר מדי דברים, מההסבר הם התעלמו ומפלס המים ירד בהתאמה. לא ברור כמה זמן הם שהו בתוך האמבטיה, הם דאגו לטיילת בלתי פוסקת בזמן האמבטיה עם הקצף עליהם, בסיכום הם יצאו נקיים. הנקיים לא נשמר זמן רב.
קצת השתוללות, קצת טלוויזיה, פאזלים והופס - ארוחת צהריים. מיד לאחר האוכל שנ״צ לשביט ומוזיקה לאלה. בהמשך גם אלה הלכה לישון ואני נרדמתי על הספה.
כשהתעוררנו עלינו על בגדי-ים וישר לבריכה בקנטרי. את היום סיימנו הרוגים במיטות.
ליום שני, שירלי תכננה מנקה. זה שקול לגירוש מהבית, רק שזה ידוע מראש. ליתר ביטחון, גורשתי עם הילדים. אחרי סיבוב בוקר בגני משחקים הלכנו לאכול. ארוחת בוקר לילדים חוסלה כמעט במלואה (אם נתעלם מהלחם) ע״י הילדים. בכדי להוסיף חטא לפשע הם ביקשו חביתה נוספת,דבר שנמנע בהתערבותי המאוד אקטיבית. הריבה וכמה מקלות גזר היו השאריות. לאחר סיבוב שטיפה ברכב (חוויה לא מהעולם הזה לילדים) וצלייה איטית בג׳ימבורי הלא מספיק ממוזג, חזרנו הביתה לאוכל. מתברר שילדים באמת אוכלים 5 ארוחות ומבוגרים אוכלים ארוחה אחת. הארוחה של המבוגרים מתחילה בבוקר ונגמרת בלילה.
בכדי שנוכל לישון, שמנו ילדים לכמה שעות בבריכה. עד השלב ששביט מתחיל לשנות צבע לכחול, זו האינדיקציה הכי טובה לצורך לזוז למקלחת ולישון.
ביום השלישי כבר למדנו , קמתי לפני שהתחילו זעקות הרעב. א. בוקר קלה וחזרה להשתוללות עשתה את העבודה. בצהריים, לעומת זאת, הייתה בעייה של ילדים לא מספיק עייפים. הם פטפטו ביניהם, הפריעו אחד לשני עד שלבסוף הפרדתי ביניהם. מספר דקות לאחר מכן - דממה בבית. שנ״צ בהתגלמותו. בערב קפצנו לגן שעשועים ליד הבית - לשחרר עודפי מרץ. בסוף היום עשינו ארוחת סטייקים קלה ולמיטה.
יום רביעי, לקחתי חופשה מהחופש, או יום עבודה לפי מכבסת המילים. התעוררנו בבוקר, בזמן בו אלה ושביט החליטו שצריך להצעיד את בלונדי ברחבי הבית. בלונדי, טיפה ישנונית, הסכימה לפחות חלקית לרעיון. כנראה עד לשלב בו הודלקה הטלוויזיה. כל זה התרחש עוד לפני שהצלחנו לפקוח עיניים כהלכה, מה היה בהמשך היום אני יודע רק מדיווחים. מסיבה לא ברורה, אלו של אלה היו הכי ברורים.
יום חמישי הוקדש לשיפוץ משקוף שזז בגלל הרוחות. קומה 13 זו קומה עם רוחות גם באמצע החמסין! כבר למדנו שאת החלון במטבח פותחים לסדק בלבד (למעט בפסח כשרוצים לנקות את כל הבית) וגם אז כל מה שלא הודק טוב מגיע למרפסת. בגלל אותן רוחות נטרקה דלת שלא חוזקה כמו שצריך, והמשקוף זז. לילדים היו חוויות מהתיקון, לנו היה בלגן, נאלצנו לוותר על הבריכה.
השלמת הבריכה נעשתה ביום שישי בבוקר. בפועל זו הייתה מעט יותר מהשלמה, לא שמתי לב בזמן לכמה שביט עייף והתוצאה הייתה צפויה. גררתי ילד אל מחוץ לקנטרי, בקרוסלה של היציאה הפלתי אותו בטעות, בדרך הביתה החזקתי אותו טוב שלא יקרה לו משהו ולבסוף כשהגענו הביתה דחפתי לו עוגת שוקולד לפה. זה היה נחוץ, אחרת הוא היה מתמוטט במקלחת, זה היה מצבו. בסיום המקלחת הוא הגיעה למיטה ונרדם אפילו בלי לנסות לעשות איזה קונץ.
אחרי ששביט נרדם (שווה ערך לרגע בו הוא נחת במיטה) התפנינו לאוכל שלנו ולמקלחות והשנ״ץ של שישי. לא יודע איך, מהשנ״ץ התעוררתי בתור טרמפולינה - שני ילדים קפצו עליי.
בשבת הצלחנו לנוח! רק הורה לזאטוטים מבין את גודל המשפט הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה