התחלנו עם התכנונים וכל שאר פיסות הלוגיסטיקה, התאריך הספיק להשתנות בדרך ותכנונים עודכנו, ואז הגיע הרגע הגדול.
איך מספרים לילדים?
ההסבר לאלה היה יחסית ברור, אני נוסע, אני אחזור, כשהיא תהיה גדולה היא גם תטוס. אלה הבינה, למרות ששבועיים מבחינתה זה שקול לאינסוף ולמרות שאני לא ממש הצלחתי לבצע הפרדה בין טיסה שיוצאת ״אחרי שבועות״ בסוף מאי ליומולדת שלה שיוצא ״אחרי שבועות״ בסוף יולי. כשאני לא אהיה היא תבין למה.
שביט זה סיפור אחר. ״אחרי שבועות״ היה קשה מדי להסבר. שבועות דרש הסבר עצמאי. בסיכום מצאתי את עצמי מנסה להסביר לילד בן 3 מה הכיף בלראות טרקטורים ישנים, כשהוא מודיע לי חד-משמעית: ״לא רוצה טרקטור ישן! רוצה את במרסס האדום של סבא!״ בסיכום פניתי לשיטת ההסבר הפשוטה - אלה. אלה הצליחה להכניס את ההבנה שאני לא אהיה ל״יומיים״, ולגרום לשניהם לרצות לטוס עימי.
סופ״ש אחרון לפני הטיסה, שבועות על הדרך. הלכנו לסבים לביקור. בקידוש קיבלנו המצאה חדשה מבית היוצר של אלה: קידוש בתחתונים ומטפחת. הסיבה היא כפתור שנפרם בשמלה וסבים. אלו אותם סבים שוויתרו על שמירת חלב ובשר כשהילדים ביקשו סנדויץ׳ עם גבינה ונקניק. מה שבטוח, הילדים לא יצאו רעבים, וללא מחסור בסוכר.
״חג שבועות תעשה לך בקיבוץ או במושב.״ (ספר החוקים הבלתי כתוב של ישראל)
בחג עצמו היינו בטקס של הקיבוץ. מבחינת הילדים זו חגיגה, יש סוסים ויש טרקטורים ענקיים - מה צריך עוד? בסיכום הילדים מאד נהנו, לנו היה זמן להודיע על הנסיעה למספר חברים ולרוב המשפחה (זה לא ששכחנו, זה העובדה שהדברים נקבעו שבוע וחצי מראש...)
עכשיו נשארו רק הדברים האחרונים: לשים את הציוד במזוודה, לעשות כביסות ולעשות קניות אחרונות לבית.
כחמש שעות לפני הטיסה הראשונה הסבלנות שלי פגה. נכנסתי לטרמינל, עשיתי צ׳ק אין למזוודה ריקה (בדרך חזרה כבר לא יהיה כלכך ריק בה) ועברתי לסידורים האחרי אחרונים - להוציא כסף אוסטרלי ולבצע קניות בדיוטי פרי. החלק השני פחות מושך משום מה.
המשך ההרפתקאות יגיעו כבר מאוסטרליה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה