קצת לפני העלייה למטוס בדרך חזרה הרגשתי שאני חייב לסכם לעצמי את הדברים. ממה שהיה בנסיעה צריך ללמוד לעתיד, לנסיעה הבאה. החוויות שהיו עברו, החוויות שיהיו יעברו גם הן בתורן. נשאר רק הגעגוע.
אני מתגעגע לעוד גוף חם במיטה, אפילו לנחירות ברקע.
אני מתגעגע לעוד גוף חם במיטה, אפילו לנחירות ברקע.
אני מתגעגע לתיפוף המוזר של ציפורני כלב על הפרקט באמצע הלילה.
אני מתגעגע ללהתעורר בבוקר עם ילד שגונב לי את השמיכה ושבטוח שהוא לא היה שם כשנרדמתי.
אני מתגעגע לשאגות המוזרות שמלוות את המקלחת של הילדים בבוקר וממשיכות במקלחת של הערב.
אני מתגעגע לקפה של אמצע הלילה, 2 כוסות אחת גדולה ואחת קטנה שלוקח להן שעה להתקרר.
אני מתגעגע לטלפון שלי שלא עובד כבר כמה ימים. לא בכדי לשוחח בו, בעיקר בשביל שאר הדברים (וואטס-אפ וכו')
אני מתגעגע לטלפון שלי שלא עובד כבר כמה ימים. לא בכדי לשוחח בו, בעיקר בשביל שאר הדברים (וואטס-אפ וכו')
אני מתגעגע לאנשים, לשגעונות של האנשים, לציניות העדינה ולטמטום הבלתי-נסבל.
אני מתגעגע להמון דברים קטנים שיש בבית.
אני פשוט מתגעגע לבית שלי, למשפחה שלי, לחברים שלי.
אני לא יכול להגיד שאני מתגעגע לישראל. זה לא שכאן יותר טוב. זה פשוט שונה, בכל מדינה יש טוב ויש רע, השאלה היא על מה אתה שם דגש.
בצורה מוזרה ממש לא מפריע לי להיות בארץ אחרת, בתנאי שאני אהיה עם המשפחה שלי.
אני פשוט מתגעגע לבית שלי, למשפחה שלי, לחברים שלי.
אני לא יכול להגיד שאני מתגעגע לישראל. זה לא שכאן יותר טוב. זה פשוט שונה, בכל מדינה יש טוב ויש רע, השאלה היא על מה אתה שם דגש.
בצורה מוזרה ממש לא מפריע לי להיות בארץ אחרת, בתנאי שאני אהיה עם המשפחה שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה