סופש ראשון של חופש

טוב, לא בדיוק חופש, בכל זאת יש קייטנות בימים א-ה. אבל שישבת פנויים. אנחנו ניצלנו את הרעיון להתחרדן בבית. עד כדי רחבי העיר...
ביום שישי דאגנו למוקה למקלחת ותגלחת. הכלבלב כבר סבל מעודפים הפרווה, את השמחה של מוקה אחרי תספורת אי אפשר לתאר במילים. יש רק דבר אחד שהיא לא אוהבת בתספורות, הפפיון. לא משנה איך שמים, מה הצבע או כמה אלה מפצירה, הפפיון יעוף תוך מספר דקות.
סיימנו את המקלחת למוקה והתחלנו את השבת.
בערך בשעות הצהריים של שבת נכנס לילדים ג'וק הים. הרעיון עלה כבר לפני כן, אבל אחרי ארוחה כבדה הוא קיבל משקל. קצת לחץ על שירלי שחשבה שלישון זה נחמד יותר מים והלכנו לחוף.
שני ילדים, מי ים, דגל אדום (שהיה לי ברור מאוד למה הוא מונף) ואנחנו טובלים המים. משחקים עם הגלים, אוספים צדפים וסתם מתקררים טיפה מהחמסין האחרון.
אלה כבר למדה מהפעם הקודמת והביאה דלי וכף, זה כדי לשחק בחול. בצורה מוזרה היא גם הביאה סנפירים ומשקפת צלילה, פה ההגיון היה פחות נהיר, אבל לה זה הסתדר. שביט העדיף להביא את אמא לוודא שהיא תהיה בתוך המים, כנראה לבדוק שזו באמת אמא ולא גוש סוכר מתחזה.
לסיום היום חזרנו הביתה לארוחת ערב של דג וסלט. שני ילדים שחוזרים מהים הם דבר רעב. מאוד רעב. רעב מספיק כדי להתחיל במעין שיר דקלום בסגנון של "דג, דג, דג, אנחנו רעבים".
הבורי שיצא מהתנור החזיק מעמד לפרק הזמן המינימלי בו הוא מתקרר לטמפרטורה אכילה פחות עשר שניות. בקושי שחררתי מהם את האידרות של הדג, וגם זה רק בזכות ההבחנה שזה ממש לא אכיל.
בסיכום היום מתברר שים הוא מקום בילוי נהדר לשבת, ושגם בורי הוא דג טעים (אחרי שהסברתי פעמיים שזה לא סלמון).