אתמול, בשעות בהן אתה רוצה לצאת מהעבודה ומתחיל לקבל עיכובים, הגיעה הבשורה: צריך עוגה לשבת.
האמת שהבשורה הגיעה בעקבות ההודעה שלי שאני הופך את הברוקולי שנמצא במקרר, לפשטידת ברוקולי, שתהיה במקרר. אני לא יודע איך מ"קוטג' וגבינה לבנה, בלבד!" יצאתי עם נזק של 80 ש"ח. בנוסף לנזק, קיבלתי שובל של "שכחתי" על רשימה כפולה מה שהבאתי. אני לא מודאג, רוב ה"שכחתי" יישאר ככה גם בפעם הבאה. השיטה של לקנות מה שצריך הוכיחה את עצמה בתחום הכי חשוב, כמות הזבל.
נסעתי לבית עם 2 גבינות ועוד כמה דברים רק כדי לגלות תופעות חדשות בבית. לא סתם בבית, בחיתול שישב (נא לקרוא לא נפל) על התחת של אלה. התופעה היא ריח ניחוח שהורג חתולים. נבדק על חתולי הפח שלנו, מאז שיש חיתולים כאלה לא ראיתי שם חתול. אבל הפעם היה שינוי, זה היה ריח בלבד.
המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש, הוירוס עבר. מייד מחשבה אחרת תפסה את מקומה, המחשבה הרגילה יותר, "מה לעזאזל היא מנסה להכניס לפה עכשיו?". אחרי קרב קצר, המשחה, המגבונים, החיתול, המכנסיים, הטיטול, הטיטול המלוכלך והשעון שלי ניצלו מ"ליקוק". ברווז האמבטיה, לא ניצל, הוא הוכנס לפה מכיוון הראש. צריך לקנות שרימפס אמבטיה, שתתרגל. חוץ מזה שרימפס הרוס היא לא תקבל בקיבוץ, אצל הסבים.
אחרי שאלה והחיתול חזרו להיות ביחד, המשכתי לכיוון הפשטידה. הפרדת הברוקולי ובישולו עד שהוא רך. או בעברית, שהמנייק התבשל בזמן שאנחנו אוכלים ארוחת ערב. זה מה שקרה בפועל.
אחרי הארוכה התברר שיש כמה מטלות לפני השינה. אמבטיה לאלה, אוכל לאלה, שטיפת בקבוקים - לאלה וסיבוב עם רומי. בנוסף יש פשטידה שצריך להכין ולאפות.
התחלנו בעבודה, אני להכין פשטידה, שירלי לנמנם על הספה לפני שטיפת הבקבוקים. כרגיל הקערה הנחוצה הייתה בכיור, כמו כל גבר טוב, הפכתי את הסיר לקערה. ערבב חומרים, שפוך לתבנית ולתנור המחומם לזמן מה. הזמן הוא בהתאם למשך האמבטיה.
אחרי כ-20 דקות של השפרצות מתוך האמבטיה, הבנתי את הנקודה והוצאתי אותה לניגוב. בשלב הזה נערך הקרב היומי, אלה מול הבגדים. לרוב ניתן לנצח אותו בנוק-אאוט אם מתכוננים, הפעם הצלחתי.
בסוף הסיפור, שירלי החזיקה את אלה בזמן שהוצאתי פשטידת ברוקולי מהתנור. האכילה אותה בזמן שעשיתי סיבוב עם רומי. אולי כדאי לשים לרומי חיתול לאות הזדהות עם אלה?
במקביל לשנת הלילה שלנו הפשטידה התקררה. בבוקר נשאר רק להכניס למקרר.
טעימות יהיו רק בעוד יומיים.
