אוגוסט הזוי אחד

אוגוסט התחיל בסוף יולי!
כשבוע לפני תחילת אוגוסט סבתא הכריזה "שלום עולם", כדרכה בקודש זה לא היה במילים, אלא במעשה, היא הפסיקה לאכול. בתחילת אוגוסט בעודי בשבוע המילואים שקוצץ ל3 ימים, סבתא נפטרה. זה היה הרבה אחרי שהרופאים חשבו שהיא צריכה למות. מבחינה רפואית היא הוגדרה כ"מטרד לסטטיסטיקה" רק מבחינת המשפחה היא הייתה חשובה.
המילואים שלי התקצרו מ3 ל2, הקייטנות של הילדים שופצרו ע"מ להתאים ללו"ז הכללי והאסון הלוגיסטי שנקרא אוגוסט חטף בעיטה נוספת. בית - פה, הלוויה - שם, ילדים - לא בבית ולא בהלוויה, סבים - לא בבית שלהם, וכל המשפחה בסבב כסאות מוזיקליים. החודש רק התחיל וכבר נהיה הפוך. השבעה נראתה כמו המצאה חדשה, תורנות משפחתית בין כולם על מי יהיה, קפיצה לבריכה בזמן השבעה, מוזיקה ובישולים (אצל מי שרגיל לבשל...) בקיצור זו הייתה שבעה על מי שבאמת הגיעה זמנה.
השבעה נגמרה יחד עם הקייטנה של אלה. מפה התחיל הבלגן האוגוסטי הרציני. אלה אצל הסבים האלו, שביט בבית ביום א' כשיש שמש, כשאין שמש הוא אצל הסבים האחרים, יש גן ביום ג' עם החמסין, יש סדנה לאלה ביום ד', אין סידור לאלה ביום ה' ויש הורים מסוחררים מסידורים ביום שישי בבוקר שמנסים לפענח מה הילדים עושים.
הילדים כמובן נגד כל מהלך. שביט לא רצה לבוא לסבים, לא רצה ללכת מהסבים, לא רצה להגיע לסבים האחרים, לא רצה ללכת מהם, לא רצה להיות בבית ולא רצה לצאת מהבית. שום שלב ברצף לא הקפיץ לו את הנורה של כשל לוגי, גם לא העובדה שהוא ביקש לראות את בלונדי בכדי לא להתייחס אליה.
בתוך המעברים מפה לשם חגגנו את היומולדת של אלה. התאריך המקורי נדחה עקב השבעה והתוצאה הייתה מתאימה בצורה הזויה לכל החודש, חוץ מהעובדה שאלה הבינה שאפשר לגנוב את הדגים כשהם יורדים מהאש ועדיין לא הובאו לשולחן. לאלה יש חיבה מיוחדת לדגים, היא תטעם כל דג באשר הוא רק מעצם היותו דג. אם הוא טעים (ראה ערך סלמון) הוא יטרף עד השלב בו נשאר מקום רק לקינוח. אצל שביט אפילו לא יישמר מקום לקינוח, הוא כבר כמה פעמים ויתר על קינוח בגלל מנה טעימה מדי.
בסיומו של אוגוסט לקחתי יומיים חופש, "לסדר לילדים את היום" ובכדי לישון עד מאוחר בבוקר. הילדים הבינו את הרעיון וההשקמה שלנו הייתה בסגנון של "א-ו-כ-ל!!!" משני טרמיטים רעבים במיוחד. עד כדי כך רעבים שיציקת פנקייק נשאבה לתוכם והם ביקשו תוספת. מצד שני הם לא ממש טרחו לאכול בהמשך היום ההוא.
החודש מסמן את סיומו בהתחלת הגנים, הכל מוכן לשנת הלימודים החדשה חוץ מההורים שהיו מעדיפים משהו שונה, רק בלי יכולת להגיד מה הוא אותו שוני.

תערובת לשבת

שבת בבוקר, אחרי ארוחת החלב וארוחת הפירות לקחנו את אלה ורומי לסבים.

כמו לכל ילד, גם לאלה יש צעצועים אצל הסבים. בצורה מוזרה, למרות שהסבים לא אוהבים כלבים, גם לכלבים (רומי היא לא היחידה) יש צעצועים.

מתברר שהבעיה הראשית היא להסביר לילד שהצעצועים של הכלב הם של הכלב. הבעיה המשנית היא להסביר לכלב שהצעצועים של הילד הם של הילד. להבדיל מהילד, הכלב מבין, רק לא מיישם.

באיזהשהו שלב של הבלגן מצאנו את עצמנו עסוקים בלהציל את "פו הדוב" מהכלב ואת העצם הורודה מאלה. ברור שכלב וילדה שיתפו פעולה בלגרום לכולם לעבוד. לאחר מנוחה קצרה, של אלה לא שלנו. המשכנו לעוד סיבוב אצל הסבים, הפעם הזוג השני.

מתחילים בארוחת הצהריים של אלה, מעדן תוצרת בית עם תוספת קטנה: ריסוק הכל. אלה הבינה שזה טעים וטרפה יותר ממה שכתוב בספר. כנראה שאם לא יודעים לקרוא, אין חשיבות לטבלת השטויות שכתובה בספר להורים.

חוץ מעסקי התפריט והכלבים אלה החליטה להיכנס לטירונות של גולני. היא מטיילת לכל מקום, במקרים בהם יש חסימה בדרך - עוברים דרכה. היא עברה דרך הכלבים (רומי נתנה לה לעבור עליה, הכלבים הקטנים יותר ברחו מהדריסה שלה). היא עברה דרך רגליים של שולחנות, כיסאות ואנשים.

בשעות אחר הצהריים התברר שאלה עדיין עם מרץ, הרבה מרץ. הסבים כבר מזמן עברו לשלפטשטונדה, אמא שלה הספיקה לישון ולקום. אלה עדיין מלאת אנרגיה. אחרי ניסיון נוסף, מעט פוצי מוצי וחוסר תשומת לב, אלה נרדמה.

זמן לנוח ולהתארגן מחדש.

45 דקות של מנוחה והשד הטזמני חזר לפעילות מלאה ברעב. הפעם ניסינו עליה דייסה. המתכון מחליף את הסוכר המסורתי בתמר מרוסק. כנראה שיצא טעים, אלה לא מספרת ומצד שני היא לא השאירה משהו שנוכל לטעום.

לאחר עסקי הדייסה היא עברה לעסקי ההשמדה. הליכת 6 לכיוון האובייקט, ביצוע צפצופים שמזכירים משאית ברוורס והתנפלות. בדרך זו היא משכה מעט זמן עד שהיא הבינה שהדייסה הייתה ארוחת הערב. מנת דייסה אחת לא מספיקה לטעמה ולכן ציוצים של "אני רוצה עוד" התחילו לבצבץ. הפיתרון בקבוק, היא אמנם לא מתלהבת, אבל היא כן רעבה.

אחרי ארוחת הלילה כבר היה ברור לכולנו שזו הספירה לאחור. תינוקת שנופלת לפני שהיא קמה היא תינוקת עייפה. כצפוי, תינוקת עייפה לא רוצה לישון, כי יש סבים. 10 דקות נסיעה פתרו את כל בעיות השינה.

אפילו כשהוצעתי אותה מהרכב היא לא התעוררה.

אדון וירוס מבקר את אלה

יום שני בבוקר שירלי מחליפה חיתול לאלה ומעירה: "יש בבונים שיקנאו בתחת של אלה." אלה כנראה מקנאת בבונים שלא שורף להם התחת.

בערב נוספו כאבי הבטן, או כך אנחנו מפענחים את ההתכווצויות. בשלב זה גם בחיתול היה חומר ירקרק, מעט מפורר ומסרייייייח. כשזה נוגע לתינוקות אין בעיה לדבר על הפרשות כאלו, רק תנסו להסביר לחבר מה עשיתם בשרותים לפני שעה, הוא כבר ידאג לעשות מכם שלום חבר.

אחרי האמבטיה, הנסיון לאכול תפוח בפה סגור (ההגיון של להכניס כפית לפני הביס עדיין לא התיישב) הייתה שנת לילה חלקה, כמו תמיד.

בבוקר כבר היה ברור שמשהו לא תקין. היא לא מחייכת מספיק. התרגלנו לחיוכים בכל רגע נתון וצחוק מתגלגל ברגע שיש הזדמנות.

אחרי שבמעון הודיעו על שלשול, ללא התייבשות. מהר היה צריך לארגן תור לרופא, מצאנו ב-18:40. בדיקה נוספת, דגדוג, בדיקה מול הרופא שהיא לא תתייבש עד אז, בדיקה מול המרפאה, בדיקה מול הקיר (גם הוא נמצא באזור). בסיכום אין בעייה עם התור המאוחר והקדימו אותו ל-14:50.

יומיים מחלה.

זה הסיכום של הביקור אצל הרופאה. בדרך אלה הספיקה לחייך אל הרופאה, לשחרר את מה שהיה בשלפוחית אל הנייר, החיתול והמכנסיים. מעניין שחוץ מקצת קיטורים כשהתנוחה לא נוחה היא לא בכתה.

האמא שלה זה משהו אחר. כל זמן שהיה מה לעשות, לארגן, לבדוק, לארוז ולהזיז, היא תפקדה מעולה. ברגע שהיה צריך לעבור לשלב של להוריד פרופיל, מה לעשות הוירוס יעבור רק עוד יומיים, היא טיפסה על קירות. במזל אין עקבות על הגג של הרכב, רק מסביב.

מתישהו נשברתי. אין דבר יותר מעצבן מאמא של תינוק חולה. ההתפוצציות הן בעיקר על שטויות, אמרת למעלה במקום למטה (אני כולה שאלתי "מה?"). בסיכום היה צריך לשלוח את האמא לחבורת זמר, שתנגן לאחרים על העצבים...

את הלילה נבלה אצל הסבים, יש רק 4 אנשים שיקרקרו מסביב לתינוקת החולה יותר מההורים.

בינתיים אנחנו עברנו להיות אצל הסבים. ממילא צריך לחכות 24 שעות מסיום השלשולים. אחרי שהיא הדביקה את כל העולם שתנוח. תקופת הדגירה של הוירוס היא לרוב כמה ימים לפני שרואים משהו, בתקופה זו הוירוס מדבק. לרוב הוירוס לאחר ההתפרצות לא מדבק, בהתאם למיטב המסורת, הוירוס של אלה לא מכיר זאת.

אחרי יום אצל הסבים יש תוצאות: תחת יותר אדום. מעבר לכך, לא השתנה הרבה.
האמא מודאגת, הסבתא הרבה יותר מודאגת. התינוקת לעומת זאת עסוקה בלשגע את הסבים, היא לא מוכנה להיות בלול אם אין אף-אחד לידה.
עד שהלכנו לישון אלה הייתה על הידיים של כולנו, שכבה קצת על רומי (מסיבות נובחות לרומי אין ידיים), פלטה על כל החולצות שנלבשו באותו יום ודאגה להרטיב את הספה בנקודה שבה לא הייתה מספיק הגנה.
לסיכום היום היא לא רצתה להתלבש אחרי האמבטיה. אני, אחרי השכבה הראשונה, לא מצאתי לנכון להילחם על תוספות. סבא שלה, למרות כל האזהרות, החליט "קר לה" ולכן צריך עוד שכבה. השכבה הנוספת הורכבה מהחולצה בלבד. את המכנסיים, אחרי שהחולצה לקחה כמה דקות של צרחות כאילו שמתעללים בה, הוא העדיף להשאיר תחת אמתלה זו או אחרת. רק לפני השינה ממש הסבים אזרו אומץ להוסיף את המכנסיים בכוחות משותפים. גם הלילה השני של הוירוס עבר בשקט.

ביום השלישי הריח ירד. יש יציאות נוזליות, יש יציאות ווקליות (גוווווווו) ויש יציאה של הידיים בחיפוש אחר מה שניתן לתפוס. בקיצור יש לנו תינוקת בשלבי סיום של הוירוס וסבים שהיא מצליחה לסובב על האצבע הקטנה...
אחרי שחזרנו הביתה, התארגנו וגילינו ששכחנו את הסבון של אלה (יש, סופסוף נפטרים מהסבון המייבש). האמבטיה מבחינתה נראיתה אותו דבר, ברווזים, הורים ובסוף הקרב על הבגדים. שכבה אחת מספיקה, חבל לבזבז אנרגיה על לנסות להוסיף.
 

מחר כנראה שהוירוס יחלוף, בעוד מספר ימים גם כרטיס הכניסה למועדון "בבון" יעבור, עד לפעם הבאה. גם אז יהיה צורך להרגיע את האמא, הסבתא והכלבלב שנכנס לפניקה כי כולם בפניקה.

מתחילים לחיות עם תינוקת בבית

יום שישי בבית מול הטלביזיה (VH1) הבילוי שלנו לחודש הקרוב. אלה עסוקה בלאכול את הארוחה שלה, עליי. שירלי עסוקה בלדאוג לארוחות הבאות שלה. רומי רובצת לידי, נחיתת הרגליים שלי על הראש שלה מלפני חצי שעה לא גרמה לה להבין שזה לא חכם לשכב מתחת לריקליינר של הספה.
ניסיתי לכתוב, אבל מתברר שיש הפרעות לא צפויות. אלה לא מתעניינת במילה הכתובה, למען האמת גם לא במילה המדוברת, למעט טיטול. טיטול גורר התקף פניקה שמתבטא בנפנופי רגליים וידיים. בצורה לא ברורה החלפת הטיטול היא קטע בעייתי בשתי נקודות. הראשונה הורדת הטיטול המלוכלך, שמתבצעת תחת בעיטות בלתי פוסקות. השנייה היא השמת הטיטול הנקי, שמתבצעת תחת מתקפת בעיטות חזקה מהראשונה.
חלב, מטרנה, אוכל ושאר הכינויים למה שעושה את הטיטול (לאחר זמן מה) מלוכלך לא מובנים כמילים. רק כנסיונות יניקה. גם המקור לא בדיוק חשוב, אחרת אין הסבר לנסיון לינוק ממני שהסתיים ביניקה מהשרוול. אחרי זה היא נרדמה ודאגה שהטיטול לא יישאר נקי. בדרך הגיעה גם הבקבוק.
יום שבת ראשון בבית. ריח השפק לא גרם לתוספת תיאבון, אם כי השימוש במטרנה במקום חלב-אם כנראה עשה את שלו. לשירלי לעומת זאת היו פחות בעיות, אחרי השאיבות ריר שמטפטף על החולצה הוא בגדר "נון-אישו".
הביקורים המשפחתיים הגיעו בהמשך והוכיחו מעבר לכל ספק: "חייבים לתקן את המזגן!"
כמובן שביקור של הסבים לא יכול להתקיים ללא החלפת חיתול (בביקור הראשון) או אמבטיה והחלפת חיתול ומגבת שהפכה להיות חיתול (בביקור השני).
את היום סגרנו מול הטלביזיה עם הרעש של המשאבה בתיבול נחרות מצד רומי. אנחנו מקווים שאלה לא תלמד ממנה לנחור.
שעה 00:30 אלה רעבה. כל ההסברים שתינוקת צריכה לאכול כל 3 שעות ולא אחרי שעה לא משכנעים אותה. רק הבקבוק עושה את העבודה. אני ב-6:30 התעוררתי, נרדמתי ושירלי העירה אותי ב-7:00 כדי שאני אגיע לעבודה.
עוד לילה ושוב, בין 23:30 לבין 2:30 אסור לישון כי אלה רעבה, אח"כ הטיטול מלא ולסיום היא גם פלטה קצת (אחרי מופע גיהוקים מרשים) לתוך הסדין. התוצאות הן שבאמצע הלילה מחליפים כל מיני דברים. צריך ללמד את רומי איך להחליף חיתולים, זה יחסוך הרבה צרות...