שבוע חופש עם תינוקת

זה מוזר איזה דברים יכולים לשמח בן-אדם. פעם שיעור חופשי היה שווה הון. כמה שנים לאחר מכן רבעוש היה פסגת השאיפות. לפני מעט מאוד זמן דירה.
היום השאיפה היא "לילה שקט". בלילה שקט הכוונה היא לא מהתינוקת, היא יחסית בסדר, הכוונה היא שהאמא שלה תישן רגוע.
המשפט שהכי נפוץ אצל אימהות זה "היא צריכה...", מי שיש לה בן אומרת הוא, העיקרון נשמר.
התוצאה המיידית היא שבאמצע הלילה מעירים אותי כי "היא צריכה שמיכה דקה", לא משנה שלא היה שינוי בשום פרמטר במשך השבוע האחרון. לאחר זמן מסויים מגיע "היא צריכה אויר", אולי כדאי שאני אפסיק לנשום? לא עוברות שעתיים ויש היא צריכה אוכל, גרפס ודגדוג עצמות מונע גזים בתוספת קטורת מונעת פטריות ולסיכום שעון-מעורר מונע שנת אבות דגם סופר אקסטרא מצויין.
על מנת לגרום לעניין בחיים הסאגה קורית לפעמים, היכולת לנבא את הלילה בו זה יקרה שוב לא הושגה.

הלילה התעוררנו עקב פליטת ארוחת הלילה המוקדמת, מטרנה מהסוג שאמא לא אוהבת. אחרי שעה שירלי התעוררה כי הבכי לא נפסק, שעה נוספת עברה עד שהבנו. אלה שוב רעבה. חצי ארוחה שהלך החוצה אומר חצי זמן עד הארוחה הבאה. מתברר שלפעמים מתמטיקה עובדת על אנשים.
הרבה שינה לא השגנו בלילה, אולי נשלים קצת במשך היום... תלוי בעיקר בכמה יכאב לשירלי, מי יגיע ואיך רומי תתנהג.

אני מסתכל על אלה, מתעסק בה רוב היום (יחי שבוע החופש...) אבל כשאני רוצה לכתוב עליה מתברר שכמעט אין מה.
מה בסך הכל היא עושה? ישנה רוב הזמן. כשהיא לא ישנה היא אוכלת או נמצאת על השידה בשלבי צריחה (והחלפת טיטול) שונים. פעם ביום אמבטיה, שחשוב לתזמן אותה לזמן בו לא יתווספו חומרים למים בזמן הרחיצה. בשורה התחתונה, היא לא עושה שום דבר שאפשר לכתוב עליו. היא כן מריצה אותנו בלי הכרה לכל הכיוונים.
לרשימת הקניות נוספו עכשיו חברי קבע חדשים: טיטולים, מגבונים ומטרנה. יכול להיות שבעתיד יהיה צורך גם בכדורי הרגעה (מהסוג שמיועד לאם ולבת ביחד) ופקקי אוזניים. הדבר היחיד שברור כבר זה שיש לנו זמרת אופרה בבית. מי שלא מאמין מוזמן להחלפת טיטול כשהיא רעבה! נכון לכרגע רומי לא מתרגשת מזה, בעתיד הלא רחוק היא תהיה האחראית המלאה.
עוד יום עבר, עוד לילה מתחיל, זהו זמן הנסיונות באיך להנדס שינה.