שקט שקט שקט תרדוף

בזמן האחרון אני שומע קבוע ש"הזמן טס עם ילדים". הוא כנראה באמת טס, עם ילדים של אחרים. לנו היום עובר לאט.
אתמול בקפיצה חדה אלה החליטה לאכול יותר. זה צפוי, זה אמור לקרות, זה קורה, זה... זה חייב להיות באמצע הלילה בדיוק כשהאריזה של המטרנה נגמרה כך שהיה צריך להחליף אותה תחת שירת אריית הרעב בביצוע אלה.
לפני זה כבר הופיעו כמה תמרורי אזהרה. גם העובדה שכל פעם שהערנו את הברדקיסטית להחלפת טיטול ואוכל מצאה אותה לפני הריקון של המעיים. האוויר הצח רוקן אותם מצויין למגבת, לחיתול ולכל מקום שאינו טיטול. זה המשיך ב"גניבות" הקטנות של עוד קצת חלב, 65 או 70 במקום 60. לסיום קלטנו שהזמן בין ההתעוררויות קצת יותר גדול מהזמן שלשום והתוספות הרבה יותר גדולות...
כנראה שיש משהו בגבול הזה של 3 קילו. למרות שזה עדיין משקל שיותר מתאים לקנייה של פירות בסופר (קלמנטינות...)

חזרה לזמן הווה.
יום שישי. אמצע הלילה. לא מזמן חברים עזבו כך שאנחנו נשארנו לבד (לא בחושך כי אנחנו לא פולנים). מה שאומר צריך לדאוג לאלה לארוחת לילה הבאה, להוציא את רומי לשירותים ולעשות אמבטיה (לכולנו לפי הריח,) לאלה לפי החישובים. בקיצור מוקדם היום לא נלך לישון. אההם יש גם את הפח שצריך לרוקן, אמפולה נגד פרעושים לרומי ועוד משהו ששכחתי ויחזור מחר כמו בומרנג.
לפחות מחר שבת נוכל לקום מאוחר. לקום ולהמשיך את הטיפול בכל הדברים הרגילים: אוכל, כביסה, כלים, חיתולים ועוד כל מיני מטלות חדשות. כמו שנאמר "תינוק בבית - אור בבית" רק חבל שלא מסבירים את הסיבה שהסיבה לאור היא שיש מטלות כל הזמן גם בלילה.
עם כל הקשיים והבעיות זו לא תהיה הילדה האחרונה...

עוד תוספת אחת לפני העלייה לאוויר. מתברר שאמא יכולה להגיד שהיא עייפה, אין לה כוח/חשק/כל מיני. ברגע שיש ציוץ מהתינוקת האמא תשחט אריה בידיים חשופות בלי לטרוח להרוג אותו לפני (ובלי טיפה מחשבה האם זה נחוץ).