יחי השינה

מצאנו איך לדאוג ללילה שקט (הכוונה היא שחוץ מלקום להאכיל והחליף חיתול אין בעיות). זה מאוד משמח, מה שגורם לחגיגה בסגנון לילה לבן ולא בגלל אלה!?!
הבית לאט לאט מקבל צורה של מחסן עצים (כהגדרת טולקין), הווה אומר מה שלא צריך נערם מתחת לדברים אחרים. לסדר החדש יש תורמים רבים, כל אחד מהם בא, מסדר נקודה במרחב בהתאם למצב רוחו והולך הלאה. אם אני מגיע לעבודה עם חולצה צהובה שנסגרת ע"י טיקטקים, זה ההסבר.
שירלי לא צריכה להגיע לעבודה בזמן הקרוב ואלה עובדת בפוליטיקה - היא מחרבנת ומשתינה ואנחנו כמו עיתונאים עסוקים בלפנות את החרא החוצה. כדאי לציין ששירלי עוסקת ברגע זה בהחלפת החיתול, הצעקות שלה על הסירחון גורמות לאלה להוציא את ההמשך מייד.

אחרי לילה רגוע (האכלה וטיטול כל 3 שעות) קמתי לעבודה. תוך כדי הנסיעה על הכביש קלטתי שברכב לפני, זה שנוסע 10 קמ"ש מתחת למותר בנתיב השמאלי, יש שלט צהוב קטן. מאז החוק האדיוטי שנהג חדש ישים שלט צמחו הרבה כאלה.
השלט היה "תינוק ברכב". התיאוריה הגאונית אומרת שגם לי צריך להיות שלט כזה. אבל שלט כזה לא צריך לשים! את זה שיש תינוק ברכב קלטתי מרחוק, אבל למה התינוק נמצא במושב של הנהג?
לפחות זה לא שלט "נהג עם ביצים", שלט שאומר בפועל שהנהג יוצא לקניות בסופר כל יום. אני אישית עושה קניות בערך פעם בשבוע, ולפרסם את המתי, חוץ מלאשתי, נראה לי דוחה (או סתם לא מעניין).
יש עוד מיני ירקות שונים בכבישי ישראל, מתישהו תיגדש הסיעה ואני אכתוב על הנושא. אם זה חשוב למישהו להקדים את הכתיבה על כך, נא להודיע. לבינתיים יש הרבה מה לכתוב על סידור המציאות בהתאם לתנאים החדשים, הורמונים שמפוזרים בין שירלי לאלה ומעורבבים היטב במטרנה.

נ.ב. כנראה שמחלת הנפש שנקראת היריון עוברת אחרי הלידה. לפחות זו ההרגשה בשבועיים האחרונים.