אפשר להגיד שמבחינתנו הסערה התחילה ביום חמישי. זה לא שהייתה רוח חזקה, הגשם אפילו לא זרזף ולמען האמת הלילה היה בהיר וכוכבים כיסו את השמיים. זה היה בגלל ההכנות.
התחלנו בביצוע של קניות לחמין, תערובת של קטניות, תפודים וכו'. בנוסף ניצלנו את היום שלפני להיפגש עם חברים. ביום הסערה, כך הנחנו, נשאר ספונים בביתנו.
יום חמישי עבר, בילינו כמו שצריך ע"מ למלא מצברים לפני הסופה.
ביום שישי דאגנו לבשר לחמין, הכנו את הסיר בצורה יפה. ליד פעילות החמין היה גם לחיות, אבל הסערה הצפויה שיושבת בקצה האופק דואגת לנדידת הריכוז בצורה קבועה. גמרנו את כל ההכנות בזמן טוב לנמנום בצפייה למטר כבד.
לעת ערב התחילו הרוחות. תחילה קלות, כמעט לא ברור שהולכת להיות סופה. בהמשך הן התחזקו לכדי רוחות אמיתיות שאינן משבים קלים. הגשם הגיע בלילה, כנראה תוך כדי חלום, את התוצאות ראינו רק בבוקר.
לשבת בבוקר הגענו עייפים משנת לילה מאומצת. איכשהו בשעה 12:00 כבר קמנו, זה הרבה בשבילנו, לרוב בשעה 15:00 ניתן למצוא אותנו מגששים אחר הקפה של הבוקר. החמין יצא סביר, היה חסר זמן בישול, אבל התבלון דואג להיותו טעים, גם אם יום לאחר מכן הוא הרבה יותר טעים. אחרי חמין צריך לעשות פעולה חשובה - לרבוץ. רביצה עשינו כדת וכדין, למרות שדאגנו לכמה דברים בבית על הדרך.
השבת הסתיימה בטיול בו אפילו רומי סבלה מקור, היא העדיפה לחכות לבוקר עם השירותים רק כדי לא להישאר דקה נוספת ברוח הפרצים שמשתוללת בחוץ. אלו הם חיי כלב בימי החורף.
יום ראשון בבוקר היה יותר דומה לשעה שלפני עלות השחר, אור עמום שלא מסוגל להאיר את החדר, ברקים חותכים את הרקיע מדי כמה דקות והרעמים בעקבותיהם מרעידים את הבית והלב. יום כזה גורם לך לרצות לחזור לפוך, לאטום הכל ולישון. לישון, לישון ולישון עד שיהיה יפה בחוץ, או לפחות עד שיהיה אור בחוץ. זה לא עזר ובסוף, שהיה בשעה הרגילה, יצאתי מהבית באותה שעה כמו בכל יום.
ביום שני כבר היה יותר מואר, מהבית יצאתי תחת אור השמש, יום קריר כמעה. בצהריים היה חם מדי (בשבילי נודניקים), אבל זה בגדר נסבל. אחרי הצהריים חזרתי לגשם של סוף הסערה, אין דבר יותר כיפי מלהתקרבל בפוך כשבחוץ מטפטף, או יותר ממטפטף.
ביום שלישי הכל נגמר. אין גשם, אין ברקים ואין כלום. סתם שמש וחם מדי (להוריד 2-3 מעלות ויהיה מושלם). עדיין יש מחשבה שאולי יהיה עוד, כנראה זה לא יהיה בקרוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה