הבקבוק הראשון בחייו של בן-אדם הוא בקבוק בירה. לפעמים יין או ויסקי, עבור בישי-המזל. רוב התינוקות לא זוכרים כלום מהתקרית. אלו שכן קראו יותר מדי תיאוריות בפסיכולוגיה.
הבקבוק הבא הוא בקבוק הקולה. הרעל מספר אחד שמשווק לילדים. ההורים קונים ומחייבים את הילדים לשתות את זה, אבל השיווק אשם. תחת שום איום לא הצלחתי לשכנע כלב לשתות את זה, בירה דווקא כן. אני רק אחדד, קולה הינו שם כולל למשקאות המוגזים לפי אוכלי הנבלות.
הבקבוק הבא מגיע באזור התיכון. זהו בקבוק זול, ממולא בנוזל שמורכב מכהל 95% ועוד משהו. את הדבר הזה מביאים למסיבת כיתה ושותים כאילו זה שמפניה משובחת. לרוב בהסתכלות לאחור שואלים "איך שתינו את הדלק טילים הזה?"
הבקבוק הבא בתור הינו שוב בקבוק הבירה, הפעם בגירסה טעימה. בירה קרה, כמו שאין לי במקרר (נגמר), אותה שותים עם החברה מול הטלוויזיה. פעם הייתי שותה מהבקבוק, מתלונן על הטעם הנוראי שפחית מוסיפה ביחס לבקבוק, על הטעם הנוראי שבקבוק מוסיף ביחס לחבית ובסוף פותח עוד בקבוק, עד שכל המלאי נגמר. כאמור גם שלב זה עובר, ברגע שרוצים איכות יותר גבוהה.
מתישהו, לרוב אחרי שיש תינוק, נכנס סוג מעניין של בקבוקים הביתה. הסוג הזה עובר סטריליזציה (שריפת הידיים שלי) לפני שימוש. הסוג הזה גם ממולא בנוזל לבן שהורג עציצים, מנסיון. אהה, הסוג הזה מיועד להאכיל את התינוק.
החשיבות של הבקבוק לשמירת שלום הבית לא תסולא בפז. את זאת למדתי על בשרי היום.
הסיפור הוא פשוט. נסענו לחברים (שוב...) לכמה שעות בסוף השבת. כמו תמיד הגענו, פרקנו את התרמיל של אלה, והתכוננו לאוכל. בהתכוננות מצאנו חוסר קל. 2 הארוחות של אלה, בבקבוקיהן, נמצאות עדיין בבית. הכל היה יכול להיות טוב, אם גם אנחנו היינו בבית. רק שאנחנו לא היינו שם... כמו בעל/אבא/סמרטוט טוב נשלחתי במיידית להביא את הבקבוקים. בסוף אלה התעוררה לאוכל אחרי שחזרתי עימם, הכל הסתיים בלי נזקים, רק נשאר צ'יזבט קטן לחבר'ה.
מעגל חייו של הבקבוק לא נשלם עדיין, ברם העתיד לוט בערפל ולכן אני חותך את הסיפור באמצע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה