השבוע לא היה ברור לי מי יגמור את מי. האם אני אגמור את השבוע או שהשבוע יגמור אותי, סתם בגלל שאין זמן לישון.
ההתחלה דווקא הייתה מצויינת. חתונה! היה נחמד, מהנה וכל יתר הסופרלטיבים. הבעייה היחידה עם חתונה בתחילת השבוע היא, מכאן אפשר רק להתדרדר...
ביום השני כבר הייתה הנפילה החופשית, הצגה על אדית פיאף. כמה שניסו והתאמצו וכל מה שתגידו, השחקנית הראשית לא הייתה מספיק טובה. זה לא שהיא לא טובה, רחוק מזה, היא שחקנית מעולה. אבל בהצגה כזו, השחקנית הראשית צריכה להיות וירטואוזית יותר.
ביום שלישי, סביב אמצע היום הגיע הזמן לוירוס חדש. נכון לכרגע הוא כבר עשה לעצמו גן פרחוני מהבטן של אלה, יש הטוענים שזה סימן שהוירוס עובר, אני אומר שזה סימן שעדיין יש וירוס.
עם וירוס, ילדה שצריכה השגחה, אמא של ילדה שצריכה השגחה וכלב שמנסה לעזור. הבית נכנס למלחמת עולם במיידית. אלה הועברה לסבים להשגחה. היא משגיחה עליהם מהלול וכשהם לא מתפקדים (משחקים איתה) היא צועקת עליהם.
מדי פעם תוקף אותה חום קל (מעל 39 מעלות) או אז נותנים לה טיפות אקמול. אוכל היא אוכלת פחות, כשמנסים לדחוף יותר מדי, זה יוצא. בקיצור היא מבלה ואנחנו באותו זמן מתרוצצים. התברר לנו בזמן האריזה שרוב הבגדים שלה לא עולים עליה, מה שאמר קניות.
לסיכום השבוע היה ערב "יום האשה", ביום חמישי בערב. שירלי הלכה לשם, אלה עדיין לא.
ביום שישי אלה הראתה סימנים של הבראה, פחות פריחה, אין חום והיא לא מוכנה לאכול את הירקות. הסבתא שלה הספיקה להילחץ, להאכיל אותה בחלב, להסתכל על הטלוויזיה ולוודא שהיא משחקת כמו שצריך ולסיכום להתלונן (כמו פולנייה טובה) שהיא לא אכלה מספיק. אלה העדיפה לאכול ולתקוע גרפסון קטן לפני המשחקים.
בסיכום צריך לישון קצת. בשביל זה היה שווה לגמור את השבוע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה