היום היה רגוע. לקחתי בבוקר ילדה בורוד (שני גוונים של סגול, כשסבתא לא שומעת) למעון. לא היה שומדבר מיוחד. האובך הנוראי של אתמול נשטף ע"י הגשם וכתוצאה מכך גם השיעולים של אלה נשטפו.
יום כזה לא נרשם, אין בו כלום. בעבודה היה רגיל, לא משבר ולא הרמת כוסיות, רק קידום של הפרוייקט בעוד כמה צעדים לכיוון המטרה.
גם בבית, יום רגיל. הגעתי, ליטפתי כלבלב רטוב שהתנפל עלי, אחרי שצלחתי את מחסום הפרווה המלקק ראיתי את אלה ושירלי. אלה בארוחת הערב המוקדמת, אותה היא קיבלה באיחור קל. שירלי, בעמדת ההאכלה, דאגה וכל הדברים הרגילים.
מעניין לציין ש"דברים רגילים" של היום שונים מ"דברים רגילים" של לפני שנה. לדוגמה, ברור לחלוטין שיש אמבטיה לאלה בערב, האמת שגם שלי וגם של שירלי, הפושעת למדה להשפריץ על כל האזור. דוגמה נוספת היא בבוקר, בקבוק של אוכל וחיתול לפני יציאה מהבית.
ניסיתי פעם לשים חיתול על הפה של שירלי, הוא החזיק פחות מ-10 שניות, על התחת של אלה החיתול מחזיק 4 שעות בקלות.
אחרי שלב ההאכלה הגיע שלב המשחקים. שירלי שיחקה איתה בהתחלה ע"מ שאני אוכל לסדר כמה דברים במטבח, אח"כ התחלפנו. כעבור כשעה אלה כבר התעייפה ונשלחה לנמנום קל.
בשעה 21:00 היא התעוררה, קיבלה אמבטיה, אוכל ונשלחה לשנת הלילה ב-22:00. אנחנו חטפנו ארוחת ערב קלה מיד אחרי ההירדמות, את הנחירות השמענו כבר ב-23:00. מאוד חשוב, בחורה לא נוחרת, זה רק חצוצרן שתקוע ברחוב.
לילה טוב, מחר יהיה מחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה