החמין נולד בפולניה ע"מ למנוע בעיות משפחתיות. הרכיבים שלו פותחו ושוכללו ע"י דורות על דורות של פולניות, עד שהוא הגיע למצבו הנוכחי. להבדיל ממרק העוף המסורתי, שנועד לריפוי, החמין מיועד לגרימת כבדות עד כדי חולי קל.
עיקר הבעיה במשפחה פולנית ממוצעת היא השאלה "מה אתה עושה?". שאלה זו היא ההקדמה לשאלה "מה שמך?" עבור פולנים. במצב רגיל אין בעיה עם רצף זה של שאלות, במקומות אחרים נהגו להראות את החרב/דגל/כל דבר אחר צבעוני. הבעיה היא כאשר זה יום שבת, בחיק המשפחה, תחת האינקוויזיציה של אוסף דודות מרשים למדי.
אם החקירה תתחיל לפני האוכל, יקום הבן-אדם ויברח כל עוד נפשו בו. אם נניח שזהו מועמד להיות בעל, נבין את הבעייתיות. לעומת זאת, אם החקירה מתחילה אחרי שהוא גמר קערה אחת, נראה אותו מגיע לדלת. מקסימום הוא יעבור לרביצה על הספה בזמן החקירה. בהרבה מקרים השטיח יהיה מקום הרביצה (או התפקיד, לאחר פליטת פה).
נקודה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא הנפיחות. כאשר הבן-אדם חדש הוא לא משחרר אותן, התוצאות הן אי-נוחות כללית שמקילה על החקירות. כאשר הוא מרגיש מספיק בנוח זה יגרום לריחוק מספיק בינו לבין האבא שרוצה לתת לו פליק מסיבה זו או אחרת. זה יגרום לריחוק מכל בר-דעת באזור, בהתחשב בעובדה שכל בר-דעת ייקח את הנתח שלו במנת השקט הנפשי, הבית יהיה שקט. למעט רעשים קלים של שחרור (הזזת רהיטים) הבוקעים מדי פעם מחדרים שונים.
את שאריות החמין ממשיכים לאכול במשך השבוע. זה עוזר בעבודה, בעיקר כאשר הבוס מנסה לתת משימה, בעוד המעיים עסוקים במשימה יותר מסריחה. למתקדמים יש גם דרך להתעלל בבוס ע"י סגירת הדלת וכרסום בצל טרי.
לרוב האפקטים נגמרים ביום שני, לכן הנוצרים בחרו לפתוח את השבוע ביום זה.
אחרי כל ההסברים, מי בא לחמין בשבת הקרובה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה