כל סופ"ש נגמר ביום ראשון. גם הסופ"ש האחרון, למרות שהספיחים יישארו למשך השבוע.
זה תמיד מרתק לראות את השינוי ביום ראשון. מחגיגת המוצ"ש, בה הלכנו לישון ב-1:00 בגלל הצגה, לקימה לעבודה ב-6:30 לפנות בוקר. בקימה לעבודה הכוונה היא להשכמה לשני הפושעים ולאמא של הפושעים ולכלב של הפושעים ולמכונת הקפה ולדוד ול... בקיצור, אם אין מהומה בבית אני מסוגל לחזור לישון.
אחרי שכולם קמים, גם שביט למרות שהוא אכל לפני פחות מ"השלוש שעות". אחרי ארוחת הבוקר, קפה נחמד שלי, חלב חם לאלה, חלב יותר חם לשביט (מוגש באריזה דה-לוקס) וכוס קפה קר (שעתיים בחוץ עושות משהו) לשירלי, מתחיל שלב הארגון.
ע"מ לארגן שני ילדים, כלב והורים צריך תכנון קפדני השומר על הפרטים. בעברית צחה קוראים לזה - בלגן שלא מהעולם הזה. בזמן הלבשת החולצה לאלה, שביט מתלונן על חוסר יחס. בזמן הלבשת האוברול על שביט (משימה מעניינת בזכות עצמה), צריך להשגיח מה אלה עושה. אלה, בשמחה וששון, רצה לחדר השינה למען החבא משקפיים מאמא. אמא שלה לרוב צורחת בהתאמה, מה שגורם לשביט לענות ולרומי להזיז את עצמה, "רק לבדוק מה קרה". 2 דקות לאחר מכן המשקפיים חוזרים למקומם והשקט חוזר למספר דקות.
סאגת הנעליים היא ההמשך החצי צפוי. אם אלה השתחררה מהכסא ללא נעליים, היא תלך לגן ללא נעליים (גרביים היא יודעת להוריד, כך שחייבים נעליים מעליהם) ללא קשר לטמפרטורה בחוץ. הפריט לבוש היחיד שאותו היא לובשת מרצון הוא המעיל, אותו היא תלבש גם באמצע אוגוסט, למרות שהיא תתבשל כמו לובסטר חמוד.
בסיכום העסק העמסתי שביט על יד אחת, תיקים על יד שנייה, נתתי לאלה יד שלישית והמפתחות ברביעית. כך, כמו תמנון, יצאתי אל המעלית ומשם לרכב.
עוד יום התחיל האיחור קל.
עוד שבוע התחיל הפוך.
אם איזה שבוע לא יתחיל הפוך, כנראה שזה יהיה שבוע הפוך.
