בית חדש וגן חדש

בבוקרו של יום חמישי התעוררנו מוקדם, הפעם לא בגלל שני הפושעים, הפעם בגלל המובילים. הובלה נקבעה ל-6:30 לפנות בוקר, מעט לפני שהילדים קמים. ליתר ביטחון קמנו ב-5:00.
אחרי מקלחת קצרה ואריזה של מספר דברים שנשארו, הגיע הטלפון הצפוי. זה לא משנה כמה מנסים, הסבר לאיך להגיע לחניה תמיד מסתיים בנפנופי ידיים. לפחות המנוף והמובילים היו מתואמים (לפעמים קורים ניסים) והגיעו ביחד.
מייד קפץ אחד מהם לבדיקה מהירה בבית, סלון, חדר ילדים - כולל שביט שיושב במיטה ומסתכל עליו במבט מופתע של "מה אתה עושה כאן?", חדר עבודה - חדר ארגזים בחודש האחרון וחדר שינה. אחרי הסריקה הגיע שלב הדיונים, שיחה בין מובילים נשמעת כמו שיחה של להקת קופים, רעשים גרוניים מוזרים ובסוף הסכמה. הדבר המעניין בזה, הוא שזה עובד. כמה שאנחנו מנסים וחושבים ומתכננים, הם עשו דחיסה פי כמה יותר טובה.
אחרי העמסה שם ופריקה פה, מצאנו את עצמנו בשעה 12:00 בבית חדש ומלא ארגזים. אוכל - כמעט ואין, גם מדפים במקרר אין (שכחנו אותם בבית עם מכונת הקפה). שתייה - אין, ביום ראשון יגיע הטכנאי. בסיכום - אמצע היום, הכל בבית ואי-אפשר לגור בו. אחרי מעט אילתורים, נסענו להביא כמה דברים חסרים וילדים.
בבוקר כבר התבררו הבעיות: "איפה?". זה התחיל ב"איפה הגרבר של שביט?", המשיך ב"איפה החלב של אלה?" ועדיין לא הסתיים. בינתיים שני הקטנטנים למדו לשחק מחבואים בעזרת ארגזים. ליתר ביטחון, הם גם גררו את רומי, כך יש "הפרעות" בדרך.
אחרי סופ"ש של פריקת ארגזים ורדיפה אחרי ילדים, עלה בוקרו של יום ראשון. החשיבות של יום ראשון זה הייתה בגלל שביט, יותר מדויק בדיקה פיזיוטרפית שלו. בבדיקה התברר שאין לו בעיות יותר, הזחילה המוזרה כבר לא רלוונטית.
מה כן רלוונטי? הגן החדש. ביום שני בשעה 8:00 מביאים שני פושעים קטנים לגן. אין בעיה, חוץ מהעובדה ששני אלה שובבים. אלה תפסה בעלות על מספר לא מבוטל של דברים, עד סוף השבוע כבר הבינו שם עם מי יש להם עסק. שביט, הקטן והשקט, חזר לתפקיד הקמע. הוא מחייך וצוחק, כולם מחייכים אליו, העולם יפה מבחינתו. חוץ מהתלונה שהוא "לוקח" סנדוויצ'ים מילדים אחרים, זה נפתר ברגע שהוא התחיל לאכול בישיבה, כמו בן-אדם.