פילוסופיה וחינוך

אני אוהב כשפילוסופים מסכימים עם דעתי, עדיף כאלו ידועים. אם בדרך אני מתעלם ממספר לא מבוטל של אחרים, בעלי דעה הפוכה, לא נורא, זה מסוג העובדות שלא מספיק מעניינות.
השאלה הרצינית היא: "איפה צריך פילוסופיה?"
בפוליטיקה של ישראל המצב הוא יציב, שוקעים למדמנה, אבל בקצב קבוע. לא השמאל מעלה טיעונים חדשים ובטח לא הימין, מקסימום מקימים קרוואן בכדי שיהיה לעוד אדם מקום להישרף.
לכן הפילוסופיה עוברת לחינוך הילדים. 2 הפושעים שעוסקים במרץ בהשמדת כל מה שניתן, הזזת כל מה שלא מושמד וטיפוס על כל השאריות. למרות שזה נראה כמעט בלתי-אפשרי, אנחנו מנסים לשים להם גבולות (מים של הכלב זה לא משחק) ולהסביר למה. זה עובד, למרות שההרגשה היא שזה עובד כמו שכלב שותה בקשית.
עדיין אנחנו מנסים ליישם פילוסופיה חינוכית. לא סוציאליסטית, מה לעשות זה נכשל במבחן המציאות. לפני שלב הבאת הדוגמיות של איפה זה כן עובד, סתכלו רגע ותגידו בלב האם זה הכלל או שמא היוצא מן הכלל? גם שיטה קפיטליסטית טהורה לא הגיונית. אפילו באנגליה שבה הביאו את הקפיטליזם לשיאים; בארצות הברית יכולים לחלום על השחיתות של הבריטים; לא הצליחו להוציא מהקפיטליזם את המחוייבות המשפחתית. כך דואכות להן אימפריות שלא הבינו את החשיבות של צאצאים בעלי שכל.
לסיכום:
יש לי ילדים לקחת מהגן, זה הכי חשוב!