חזרה לאין-שגרה

התמקמנו לנו בנחת בבית בנתניה. בעקבות השינוי במיקום, השתנו גם הזמנים. ארוחת הערב הקבועה מתחילה ב- 19:00 לערך, לאחריה האמבטיות (לא אלו שאלה עושה לנו על בסיס קבוע כשהיא מתעצבנת) ולבסוף, לילה-טוב, צעקה חלושה של "למה לישון?" וקול נחירות (נשימות - בשביל שירלי) עמום.
רומי תפסה את העיקרון, היא רובצת בנקודות הממוזגות ביותר, בתנאי שזה לא בקו נפילה של צעצוע. מבחינתה ההסתגלות הייתה מהירה - יש מקום לישון, יש אוכל, הכל תקין.
באזור הבית - פישלנו בגדול. עד היום לא אותר הנתב האלחוטי שלנו, מה שאומר - אין אינטרנט. בנוסף, חלק מערוצי הטלוויזיה לא נקלטים. זה לא יחזיק מעמד כשאלה ושביט יגדלו, נכון לכרגע הם מספקים מופע יומי.
בין לבין ישנם הדיונים הקיומיים הרגילים: "האם המין של הצב הוא זכר או נקבה?", "מה אומר 41?" ו-"כמה עולה בית?"
מה שבטוח, אנחנו יותר טובים בלשאול מאשר בלענות.