היום הייתי בפרידה מהעבודה של מי שהיה ר"צ שלי באותה עבודה. גם בפרידה זו, כמו בהרבה אחרות, היו מילים יפות וחיוכים. ההבדל העיקרי, הפעם באמת התכוונו אליהן.
פרידה מהעבודה היא מין אירוע לא ברור. מצד אחד מישהו עוזב, לא רואים אותו יותר כל יום, אלה רק מדי פעם. מן הצד השני, ברוב המקרים זה שדרוג.
פרידה היא זמן מצויין לפגוש ערימת חברים שהרבה זמן לא ראית. זה משהו כמו מסיבת יומולדת באמצע שומקום בחיים. לי זה נתן את האפשרות לפגוש כמה אנשים שלא יצא לי לראות כמעט שנתיים, להתעדכן בכמה רכילויות ולפגוש את החבר "shivas".
זה גם הזמן להיזכר במה היה טוב במקום העבודה הקודם. מה לא היה טוב זוכרים בכל רגע, אחרת למה לעזוב?
אז מה היה טוב?
כנראה שהרבה, הוכחת הזמן, כמה שנים טובות לא הולכות ברגל. אפשר לתת דוגמה אחת, ישנה הנחה שהיא תספק את ההסבר. יכול להיות שלא, זה לא ימנע ממני לנסות.
מסורת הרמת הכוסית ביום חמישי. לא ברור איך אלכוהול הפך לחוקי בחברה. יכול להיות שזה חוקי רק בין 13:00 ל-16:00 ביום חמישי. יכול להיות שזו העלמת עין, או אולי סתם. בכל מקרה זה חסר לי לפעמים למרות שיש תחליף.
משפט אחד לסיכום:
So long and thanks for all the cakes - they were yummy;)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה