חשבתי שהיום אני אערוך את סיכום הסדר, או אפרסם את הפוסט הקודם שלא גמרתי. לאלה לעומת זאת היו תוכניות אחרות.
זה התחיל בנסיעה לתל-אביב. מטרת הנסיעה הייתה לסדר כמה עניינים בירוקרטיים, קורה. אם נוסעים לתל הביב אז צריך לבקר אצל מי שגר בביב? צריך. דאגנו שיחכו לנו לאחר הסידורים.
בדרך כבר קיבלנו טלפונים. שעה 9:00 לפנות בוקר, זה נכון שהיינו ערים, אבל זו שעה שאמורים לישון בה. נכון שכבר מזמן לא הצלחתי לישון עד 11:00 ברצף, מותר לי לקוות. סך הכל אני אבא, לא הפכתי להיות כלב ביום שאלה נולדה.
הסידורים לקחו את זמנם כדת וכדין, בערך שעתיים. מייד בתום הסידורים, עם צאת הנשמה, חזרנו להתבשל ברכב. נסיעה של פחות מ-2 קילומטר (15 דקות במונחים אבסולוטיים) וחנינו קרוב מספיק. הליכה קצרה של 10 דקות ייבשה את שירלי לגמרה וגרמה לאלה למעט קיטורים על מיקום התאורה (מי שם ספוט ענק באמצע השמיים???)
ביקור מהיר אצל הכלבלבים (יש להם בעלי-בית, אבל כולנו יודעים מי יותר חשוב) ויצאנו לארוחת הבוקר. עם הבעלים של הכלבלבים, לא איתם. חשוב לזכור שבמסעדה בתל-הביב יש סכנה שהטבחים יאכלו את הכלבים במקום להאכיל אותם. מסעדה בתל-הביב (הכוונה לטובות ביניהם) לרוב מזוהה לפי הגודל. זה חייב להיות חור, מקום בו ניתן לדחוס 5 עכברים מקסימום (או 50 איש לפי השלט). השולחנות, כיסאות, סכום, כלים וכל מה שלא זז - בעיצוב רוחני מעט. כל מה שכן זז, מלצרים, טבחים, בעלים ויצורים מהחלל-החיצון - בעיצוב פרוע.
אחרי התלבטות קלה הוחלט שנשב למעלה, איפה שיותר נחמד. אלה הועלתה לשם בתוך העגלה, בלי שהיא אפילו התעוררה. איך היא נרדמה, לא ברור לנו. רגע היא הייתה ערה ופתאום היא ישנה טוב.
התיישבנו, הזמנו לעצמנו ארוחת בוקר (שעה 12:30 זה זמן טוב לכך) וחיכינו. האוכל הגיע לאיטו, זה לא הפריע לנו. מתישהו באמצע האוכל קיבלתי הערה מהשולחן שמאחורי שאלה התעוררה. מעניין שילד ישן מתעורר, זו כנראה תופעה מיוחדת, אחרת למה זה מטריד כל עובר אורח שמסתכל לה לעגלה?
אלה הייתה שקטה כדי להימנע מהתוצאות. היא כבר יודעת מה קורה במצב זה. היא הופכת לכדור, זורקים אותה מיד ליד, בהתאם לדרישותיה. תוך כדי מנסים לגמור את הארוחה. כמובן שהיא קיבלה מס קטן, חציל קלוי אותו היא טרפה והורידה עם בקבוק סימילאק.
כמו כל חבורת ברברים טובה, גם אנחנו לקחנו קינוח לסיום. אני לא מתכוון לעוגה הריחנית שאלה עשתה בחיתול, אלא לגוש מוצף שוקולד אותו מעלימים בשניות. חובת ההעלמה בפרק זמן מוגבל היא מטעמי דיאטה, אם לוקח פחות מ-10 שניות עד שזה נעלם - זה בלי קלוריות.
אלה הוחזרה לעגלה בשלב זה. מפה התחילה שירת הברבור של העגלה.
בהתחלה ידיים התנופפו למעלה, בצורה הרגילה. בהמשך גם הרגליים, גם רגיל. או אז הגיעה השכיבה על הצד, זה כבר חדש. בהמשך גם נפנוף הרגל והיד החופשיות אל מעבר לדופן. מייד לאחר מכן, כמו בהמשך ישיר, עמידת שש, התקדמות לעמידת ארבע, חזרה לשש והצבת הידיים על דופן האמבטיה. מבט מהיר מסביב, לוודא שאין הורה שיתקן את השטויות ועמידה על 2 תוך השענות על הדופן. צעד אחד במצב זה וההתערבות של האמא המאושרת גרמו לה ליפול אחורה לישיבה ללא ידיים בתוך מרחב האמבטיה המוגן.
ההשתוללות נמשכה עד שנגמרו הקינוחים. ברגע שהצלחות רוקנו, העוגה של אלה חזרה בריח כפול (החציל...) לאזור. הזמנת החשבון לקחה מעט יותר זמן מהרגיל, המלצר "שכח" שתינוקת בגיל 9 חודשים היא בטוח לא הלקוחה במסעדה. אלה מצדה סתם עשתה לו עיניים וצחקה אליו.
בדרך חזרה לאוטו, אלה כבר לא הייתה בעגלה. היא הייתה על הידיים. החבר שלה, האדון תיק, בילה בעגלה את הדרך לרכב.
ממחר יש טיולון...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה