קטע זה נכתב בזמן אחד, נערך בזמן אחר ומפורסם בעיקר בגלל האזכורים הרבים שהיו לו.
חסל סדר פסח, לא בדיוק כהלכתו.
יש יתרונות בלהבין את המסורת. זה גורם לכך שאפשר לוותר על קטעים מיותרים, לזרז קטעים אחרים ובשורה התחתונה לעשות סדר מותאם אישית.
סדר מותאם אישית הוא מה שהיה לנו השנה. למרות שההתאמה האישית לא נעשתה ישירות בגללי. זה קשה לקרוא בהגדה ולהרגיע תינוקת שמחזיקה ליחה במקום ריאות.
בנוסף יש את אפקט האוכל הפולני. לא משנה שזה היה פרסים, הפולניות מורגשת. הערה קטנה, אין שום סיכוי שהפולנים השפיעו על הפרסים - אבל האפקט קרוי על שמם. האפקט ניתן להסברה חשבונית פשוטה:
אדם מבוגר אוכל 1 קילו ביום מפוזר ב-5 ארוחות.
אומר, ארוחה צריכה לכלול 200 גרם של אוכל.
לארוחת הסדר מגיעים 20 אנשים ולכן צריך 4 קילו אוכל.
מכאן המסקנה הברורה שיש להכין 500 קילו אוכל...
כפי שניתן להבין, אפילו מנה אחת לא חוסלה עד תום. היו משהו כמו 10 מנות שונות.
אני לא כולל בספירה את ה"נשנושים" של לפני, גפיטע פיכס טעים, רגל קרושה עם חזרת לבנה (ממכר) וסלטים פירות ויין שמגיעים לפני הסדר.
הסדר עצמו התחיל בערך ב-21:00, גם זה בגלל שמישהו נזכר בזה שיש מטרה להתכנסות של כל האנשים כאן. אם לא היה את האזכור הזה גם ב-7:00 בבוקר לא היינו מתחילים בסדר. כמובן שתזכורת מאוחרת אומרת סדר מהיר. שזה קריעת קטעים לא חשובים מתוך קריאת ההגדה.
אז מה חשוב להשאיר?
את 2 הכוסות של לפני הארוחה.
את כיסוי השולחן מפני המכות.
את קרב הבצלים - זמן מצויין לחיסול חשבונות בעיקר עם מי שלא שם דיאודורנט.
ואת אכילת הביצה מחוץ לבית, רשמית בגלל הבריחה ממצרים. ההסבר היותר מעשי (ולכן הסביר) הוא ע"מ לא ללכלך את הרצפה בפירורים.
וכמובן הארוחה (אחרי שטעמנו מכל הצלחת, מה"נשנושים", מהיין ובכלל מכל מיני דברים אחרים שהיו באזור).
אחרי הארוחה, המשך ההגדה (לאלו מאיתנו שהצליחו להזיז את עצמם מהכורסא לשולחן חזרה) בספרינט. 2 הכוסות התערבבו אחת בשנייה ובכל נחירות עמומות שבקע מכל פינה בה נזרק אחד מהילדים לישון.
הוצאו הקינוחים, אם כבר אכלת כמו ליוויתן, אתה יכול לאכול כמו שניים. המסקנה גם מהקינוחים טועמים. אמנם יש איסור חמור לקפוץ לאחר מכן, הבניין ישקע...
פה הגיעה הנסיעה חזרה. אמצע הלילה, כביש ריק לכיוון צפון ופקק יפה בכיוון ההפוך. בקיצור הרגשה טובה.
הגענו והתמוטתנו למיטה.
אולי רק עוד תוספת אחת, למי שחושב שפה סגרנו את הבליסה של פסחתטעות בידיו...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה