יום ראשון בבוקר, שעה 7:25 אני מתייצב בגן של אלה. התיק תלוי ברישול על כתף ימין וגוש קטנטן וישנוני חורפ על כתף שמאל. שינה של 9 שעות עם הפסקת אוכל אחת.
למען האמת, גם אני הייתי שמח לישון ככה. כמו בכל סופשבוע, גם בסופשבוע זה, לא ישנו מספיק. אלה היא לא הגורם. גם צ'ומפי לא קשור לזה. הסיבה היא מוגדרת כ-"תוכניות" או בעברית פשוטה, חברים, משפחה, קניות וסעפ"שים.
ביום שבת בבוקר (סביב 12) נסענו למסיבת יומולדת של הבן של בן-דוד שלי. זו הייתה הפעם הראשונה שאלה נמצאת במסיבה משפחתית עם כמות של ילדים. עד עכשיו היו מקסימום עוד 3 ילדים יחד איתה, הפעם זה היה יותר קרוב ל-10. בנוסף לילדים יש צעצועים, חלקם מדברים ודואגים להפריע בזמן שעושים משהו.
עד כמה זה היה קרוב להשמדת הבית אפשר לתאר בעזרת 2 החתולים של הבית. יצורים שעירים אלו, שבמצב רגיל הם נחמדים ורעבים, נמנעו מלהגיע לבשר שהיה על השולחן מרוב פחד מהבלגן מסביב. כמובן שכשאחד מהם עזר בלבו אומץ לעלות על השולחן הוא הורד מהשולחן במיידית. לכולנו יש נסיון עם כלבים וחתולים כך שמי יוריד אותו שקול למי הכי קרוב אליו.
אחרי מלחמת עולם וחתיכת אבטיח אחת, אלה הייתה מוכנה לחזור הביתה לישון. שעתיים של שינה, אוכל וקניית בגדים. מתברר שיש לי ליידי קטנה בת 10 חודשים. היא רצתה לנסות את הבגדים בחנות, אמנם בעזרת הפה ולאו דווקא את הגודל שמתאים לה (אבל בגדי נשים).
בסוף יצאנו עם כמה חליפות עבור הפושעת הקטנה. בדרך הפושעת כבר הספיקה לדאוג לזיהום אוויר כבד (קשור לאבטיח???) כדי שלא ישעמם לנו במקרה.
כשהגענו לבית נשאר רק להכניס אותה לאמבטיה, להאכיל אותה ולקחת גוש מנמנם למיטה. התברר לנו שאי-אפשר לאכול ולישון ביחד, גם בגיל 10 חודשים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה